|
|
עמוד:7
הקדמה אילו נדרשתי להגדיר במלה את הדימוי העצמי של מנהיגי התנועה הציונית ופעיליה , ובמיוחד אלה הקשורים בתנועת העבודה , הייתי בוחרת במושג "מהפכנים . " הגדרה זו באה להתוות מה שנראה לי כגרעין שבגרעין בראייה של בני אותו דור את עצמם ובהתייחסותם למציאות שעמה התמודדו . הדימוי העצמי של מהפכנים , או , כפי שהם מן הסתם היו קוראים לו , הדחף המהפכני שהפעימם , היה מקור לאיסורים והיתרים , אך התאפיין בעיקר באקטיביזם כדרך חיים . זו היתה החוליה המקשרת שבין התכנים הלאומיים של השקפת עולמם , ובין התכנים החברתיים . הדחף המהפכני הניעם לחפש דרך הגשמה משותפת לשני האלמנטים , הסוציאליסטי והלאומי . אי ההשלמה עם המציאות הקיימת וקריאת התיגר עליה היו הן ביסוד תביעתם לשינוי מעמדו של העם היהודי בין העמים , הן ביסוד תביעתם להפיכת סדרי חברה , עליונים למטה ותחתונים למעלה , בעולם בכלל . במהפכנים , ראו עצמם פטורים ממוסכמות למיניהן . נמצאו ביניהם אף כאלה שראו בעקרונות המוסר של החברה הקיימת - כבלים שנועדו להנציח את סדר העולם הקיים . ועל אלה השימוש בכוח היה מקובל כאמצעי בלתי נמנע במהלך השינוי המבוקש : מי שיש לו - מבקש למנוע את חלוקת נכסיו עם מי שאין לו . לפיכך , השימוש בכוח מוצדק ואף מוסרי . עקרון זה חל באותה מידה על הספירה הלאומית כמו על הספירה הסוציאלית : השימוש בכוח נגד מי שיש לו נחלות רבות , למען מי שאין לו נחלה כלל - העם היהודי - היה מקובל עליהם . העקרון של צדק לעומת צדק עליון , שנמצא ביסוד התפישות המהפכניות , לא נעדר גם כאן . מהפכן אמיתי , כך הם גרסו , מכפיף למען השגת המטרה את טובתו האישית ואינו מהסס להקריב למענה את חייו או את חיי זולתו . מכיוון שהגשמת המטרה עתיד להביא גאולה לעולם , או לעם , היא מתירה הקרבת דור אחד למען הדורות הבאים ומחייבת ויתור על רווחה מידית למען רווחה עתידה . לתפישה זו היו השלכות רבות
|
|