|
|
עמוד:14
לחקירה זו , שולל חקירה מרעית חופשית תכלית שלילה , וממילא נמצא משולל - מרצון ובמודע - את כוח הביקורת הנחוץ לכך . מצב זה הביא לידי עיוות מוחלט של הבנת הרקע להיווצרות ספר הזהר ושל מקומו בעולם התרבות והרוח של ספרר היהודית בשליש האחרון של המאה הי"ג . והרי המרובר הוא בתור הזהב של לימוד התורה בישראל , בקלסיקה תורנית ענפה ביותר , שנכתבה בין השנים 1230 - 1375 לערך , אשר במסגרתה פורש רובו של התלמוד למעלה משלושים פעם ( כמה מן הפירושים הופיעו בכמה מהדורות ) , וכמספר הזה לערך של פירושים מקבילים לספר ההלכות של הרי"ף 16, מלבר שאלות ותשובות לאלפים , פרשנות מקרא , ספרי דרוש ועור - בכמות ובאיכות העולים לאין ערוך על כל מה שנכתב בתקופה ההיא בספרד בתחומי הפילוסופיה והקבלה גם יחר - על - ידי גדולי החכמה והתורה ומנהיגי הציבור בספרר , שלימדו את תורתם בישיבות גדולות לתלמידים רבים מאוד . יצירה ספרותית כבירה זו הינה המפעל התרבותי הגדול והחשוב ביותר שהוציאה יהדות ספרד מקירבה , אף שמפעל אדיר זה לא זכה לתיאור - ואף לא להזכרה גרידא 2 בספרו הגדול של י' בער תולדות היהודים בספרד הנוצרית . י1 התרכזות המחקר בתחומי הפילוסופיה , הקבלה והשירה כתחומי חקירה בלעדיים ליריעת תולדות היהודים בספרד הביאה עמה טעויות רבות בהערכת פרק זה בתולדותינו , ובין היתר מנעה את הבנת המתרחש בספר הזהר על הרקע האמיתי לצמיחתו . חברי , פרופ' משה אידל , הוא היחיד בין חוקרי הזהר שחש בעניין הזה , ודבריו יצוינו להלן בהקשרם המתאים . מובן מאליו כי תחום ההלכה הינו היבט אחד בלבד של חקר צידו הגלוי של הזהר , הכולל שדות עניין מגוונים נוספים הניתנים - וראויים - לחקירה מקיפה . פרשנות המקרא של הזהר מהווה תחום נרחב המחכה לגאולתו : מאז מחקרו היסודי של ב"ז בכר - שהעלה לפני קרוב למאה 18 שנה מימצאים להוכחת שימושו של הזהר בפרשנות העברית הקלסית של ימי - הביניים - לא נעשה דבר להמשך הבדיקה , למרות ההתקדמות הרבה שהושגה מאז בחקר פרשנות המקרא העברית של ימי - הביניים , וחשיפתן של יצירות רבות שלא נודעו בזמנו של בכר . דוגמא אחרת היא חקר הדרשנות הזהרית - שהיא היסוד המעמיר שבספר - והעיון בדרכיה המיוחדות ובמקומה בעולם הדרשה בכלל , וזו של ימי - הביניים בפרט , שהחל רק לאחרונה 19. עניין אחר הוא חקר הנוסחאות התלמודיות המשתקפות בזהר , ומה שיש להסיק מהן על סביבת פעולתו , והחקירה בעניין זה טרם החלה 20. פרשה לעצמה היא פרשנות התלמוד המשתקפת בספר , שניתן ללמוד ממנה הרבה , הן ביחס לתוכנו הממשי של הספר והן
|
|