|
|
עמוד:12
זהו ספר בעל היקף כמותי ורמה איכותית נדירים , שנודעה לו השפעה עמוקה על קהל קוראיו - ובהם חכמים גדולים ובעלי תורה מובהקים - במשך מאות שנים . נתונים חד - משמעיים אלה אינם עולים בקנה אחר - בלשון המעטה - עם דמותו החיוורת ויכולתו האינטלקטואלית הבינונית של רמר"ל , כפי שהן מצטיירות לעינינו מן העיון בכתביו העבריים , המייצגים את ההיפך הגמור מכל זה . אין , כמובן , כל ספק בכך שהוא הושפע עמוקות מן הזהר והרבה להשתמש בו בחיבוריו , וכי היתה לו היכרות ממשית ומוקרמת למדי עם חומריו , בטרם נפוץ הספר יותר , כשם שאין להטיל ספק כי פעל רבות - יותר מכל אדם אחר בתחילה - להעתקתו ולהפצתו של הזהר . אין גם להטיל ספק בכך כי שלח ידו בזיוף ספרותי מסוגים שונים , במטרה לתמוך בעתיקותו ובייחוסו של הזהרך אך מכל זה אין עדיין ראיה להנחה כי נטל חלק ממשי בחיבורו , ולא כל שכן כי היה מחברו 6 - וזה העיקר 7. ואכן , מלבד שיקולים עקיפים , העלה פרופ ' שלום שתי ראיות ישירות בלבד להוכחת בעלותו של רמד"ל , אך שתיהן מוטעות , כמו שייזכר להלן , בגוף החיבור . ספקות מסויימים קיימים גם בשאלת מקום החיבור . אין כל ספק כי קליטתו , העתקתו והפצתו של החיבור קשורים בקשר הדוק לספרד ; דבר זה נובע בהכרח , ולכל הפחות , מן האמור ביחס לרמר"ל ופעולתו , אולם אין להסיק מכך , לכאורה , דבר ברור על מקום חיבורו האפשרי של הספר ; לכשנדע מי חיברו , נדע היכן חי . היה מקום , אולי , לשקול מוצא ביזנטי למקצת החיבור , על - פי רמזים ועקבות - קלושים ככל שיהיו - שניתן לדלות מן המקורות 8. אלא שיריעותינו על אודות הספרות הרבנית ביוון במאה הי"ג קלושות ביותר , ורומה הדבר ל"רתלי תניא בדלא תניא"1 כל עור לא התרחבה מסכת ידיעתנו על אודות היצירה התורנית ביוון בעת ההיא , אין להשערה מעין זו כל משמעות היסטורית ממשית , וימים ידברו 9. מפליא הדבר ער היכן הגיע כוח ההעלם בחיבור זה . בנוהג שבעולם , אדם כותב ספר , הרי הוא מותיר בו טביעת אצבעותיו , אם הרבה אם מעט , בין מרצון בין אנוס על - פי דיבורו ועטו . צא וחשוב , ספר בהיקף כשל הזהר , ולא תמצא בו מלת לעז מוכרת , גלויה או נסתרת , לא מונח טכני או לשוני שיש בו כדי להסגיר מוצא , ולא ציטוטים ספרותיים ברורים , אלא כמלוא קומצו , וגם הם בעלי אופי קלסי כללי , מתוך כתר מלכות וספר הכוזרי 10, שאינם מסגירים - במקרה הטוב - רבר מלבר תאריך " רצפה " מוקדם מדי , שממילא אין לפקפק בו , ושאינו מקדם את פתרון שאלת זמן החיבור במסגרת המחצית השנייה של המאה הי"ג - שהיא השאלה הקובעת .
|
|