|
|
עמוד:7
פתח דבר העסקת עובדים לא ישראלים בישראל בהיקף רחב החלה לאחר מלחמת ששת הימים עם כניסתם של העובדים הפלשתינאים מהשטחים לשוק העבודה . בתקופת השיא היוו עובדי השטחים כ - 9% מכלל המועסקים במשק וקרוב למחציתם הועסקו בענפי הבנייה והחקלאות . עד לשנת 1992 היו העובדים ממדינות ורות ( שאינם עובדי השטחים ) גורם שולי במשק הישראלי , אולם התופעה החלה להתרחב בעקבות הסגרים התכופים שהגבילו את כניסתם של עובדי השטחים לישראל . החלטת הממשלה ב - 1993 להתיר את הבאתם של עובדים זרים הייתה בבחינת פתרון לצורך השעה ומענה זמני למחסור בכוח אדם , בעיקר בענפי הבנייה והחקלאות . החלטה זו נתקבלה ללא בחינה מעמיקה של ההשלכות לטווח ארוך ושל המשמעות החברתית והכלכלית של כניסת עובדים זרים בהיקפים גדולים . הבאת העובדים הזרים החלה ללא היערכות מראש , הן של המערכות העוסקות בעבודה ובעובדים והן של אלו העוסקות בהסדרי הכניסה לישראל , וללא תוכנית ממלכתית לטיפול בהם . להפך , הממשלה התירה את הבאתם של העובדים הזרים בהליכים מנהליים שבדיעבד מסתבר שהיו לקויים . היא ראתה בגיוס כוח אדם זר צעד בעל משמעות כלכלית לטווח הקצר בלבד , אך לא פעולה ממשלתית שהמרינה מעורבת בה עם אחריות להבטיח את תנאי חייהם וזכויותיהם של העובדים . ישראל לא טרחה ללמוד מן הניסיון הבינלאומי שהצביע על הקשיים באכיפת מדיניות לעצירת תנועת הגירה למדינות שהן יער למהגרים , לאחר שזו החלה . הגירת עוברים אינה תופעה כלכלית בלבד , אלא גם תהליך חברתי דינמי . האקט של הגירה , גם אם מניעיו הראשונים הם כלכליים , יוצר דינמיקה חדשה שלעתים אינה תלויה במניעי ההגירה המקוריים . בתהליך זה משתנה התפיסה של עלות - תועלת אצל העובד הזר , כאשר נכונותו לקחת סיכונים שבהשתקעות לא חוקית מתחזקת עם התארכות השהייה . חלק מן העובדים הורים יוצרים דפוסי התארגנות קהילתית כאסטרטגיה של הישרדות בשל החלל שנוצר בחייהם ובשל היעדר פעילות מטעם המדינה הקולטת , ובכך הם מהווים מוקד משיכה למהגרים נוספים . אי ההפיכות של תופעת העובדים הזרים והקושי הרב להסוות את כניסתם ויציאתם , בעיקר של הבלתי - חוקיים , מעמירה בפני כל חברה קולטת את הצורך להכיר בעובדה שלא ניתן ליהנות מן היתרונות הכלכליים שבהבאתם מבלי לשאת במחיר של הישארותם ומבלי להגן על זכויותיהם כעובדים וכבני אדם .
|
|