|
|
עמוד:13
נושא הספר נושאו של הספר הוא תולדות העיר ירושלים מימי ההתייוונות הממוסדת בתקופת יאסון , בערך משנת 175 לפסה " נ , ועד לניצחון של יהודה המקבי על המצביא הסלווקי ניקנור באדר של שנת 161 לפסה"נ . קל למדי להגדיר את נושא הספר ולקבוע את נקודת הסיום שלו , כי הדברים מפורשים בדברי המחבר עצמו : 'ובכן , מאחר שכך נתגלגלו ענייני ניקנור , ומאז שהשתלטו העברים על העיר היא בידם , גם אני אפסיק כאן את הסיפור' ( טו לז . ( _י הקביעה שראשית הספר בהתייוונות הממוסדת בימי _יאסון פשוטה פחות , מכיוון שענייני יאסון ראשיתם רק בפרק ד . קודמים להם שני פרקים ( א-ב ) של איגרות והקדמה ופרק אחד ( ג ) שעניינו חדירת הנפל של הליודורוס לבית המקדש עוד בימי סלווקוס הרביעי , כלומר , לפני עלייתו של יאסון ( המופיע על הבמה רק בימי יורשו של סלווקוס - אנטיוכוס אפיפאנס . ( אולם האיגרת הראשונה המלווה את הספר קובעת שראשית הסיפור בימי יאסון ( א ז , ( וכך עולה גם מסיכומי הדברים בהקדמת המחבר ( ב כ ) ובנאום של יהודה המקבי ( ח יז . ( מלבד זאת יש לציין שסיפורו של הליודורוס , הממלא את גופו של פרק ג , אינו מקדם את הסיפור : הפרק מהווה יחידה הסגורה בפני עצמה , אשר בסופה חוזרת השלווה לעיר ולספר , ולכן על המחבר לחזור בראש פרק ד לאותו מקום שהיה בו כבר בפסוק הרביעי של פרק ג , דהיינו , למריבה בין שמעון וחוניו והלשנה על ידי שמעון . למעשה , אילו נמשך הסיפור מן האידיליה הראשונה ( ג א-ג ) וממריבת שמעון עם חוניו וההלשנה של שמעון ( ג ד-ו ) הישר להליכתו של חוניו אל המלך ( ד א ואילך , ( לא היה איש מרגיש בחסרונו של סיפור הליודורוס , התופס את יתרת פרק ג . לכן יש לראות בסיפור הליודורוס , אשר משתקף עוד בספרנו רק בסיפא של ד א ( לצורך קישור ) ובהרהורי המחבר ( ה יח , ( מעין הקדמה נוספת , המתארת את המצב שלפני הסיפור : גם האל , ולא רק המלך , הגן על המקדש , והמלכות הכירה בכך ( לבסוף . ( כפי שאציע להלן , נראה שהמחבר מצא סיפור זה כיחידה עצמאית והכניס אותו לתוך ספרו על אף החספוס שהוא יוצר . מכל מקום שלושת הפסוקים הראשונים של פרק ג מציגים , ככל פתיחה נאה , את נושאו של הספר , והוא מתאים בדיוק לסופו . בסוף הספר נאמר שאפשר לסיימו כי ירושלים חזרה לידי העברים , ואילו בפתיחתו מדובר במצב השלו ביותר והמכובד ביותר של העיר . ירושלים מקיפה אפוא את כל הספר , ויש לראותו כסיפור שנפתח באידיליה ירושלמית ומסתיים באידיליה ירושלמית , סיפור שבין 'בהיות עיר הקודש מיושבת במלוא השלום ' ... ( ג א ) ובין 'השתלטו העברים על העיר נו ] היא בידם ' ... ( טו לז . ( העלילה היא סיפור הטלטולים שעברה העיר בין שני הקצוות האלה . לכלל שיש לפרש את מגמתו של ספר לפי סופו , כי המחבר מסיים במקום שרצה להגיע אליו , ראו : טייסון , הציבור היהודי , עמ י . 582 כלל זה תקף במיוחד כאשר הדברים מפורשים , כמו במקרה שלנו . אמנם גייגר הציע לראות במקבים ב מונוגרפיה על מעשיו של גיבור הספר , ולא סתם נספחה בראשו , ראו להלן , הערה . 11 ולהנחה שנם האיגרת השנייה במקורה סיכמה את הסיפור כסיפור המתחיל ביאסון ראו על א יב , 'שהרי הוא עצמו הבריח את אלה שהתייצבו למלחמה , ' 3 דוראן העיר שפרשת הליודורוס מבודדת ואינה משפיעה מלחמה , יהודה המקבי , ראו : גייגר , יהודה המקבי . אולם קשה להסכים לאפיון כזה של ספר שיהודה מופיע רק במחציתו השנייה ( מפרק ח , ( פרט לפסוק אחד בסוף פרק ה . להנחה שהאיגרת הראשונה נועדה ממש ללוות את על המשך הסיפור ההיסטורי , ולכן אך בקושי ראויה לאריכות שהיא זוכה לה . ראו : דוראן , תעמולה , עמי . 51 לכך אוסיף שחוסר פרופורציה ובידוד כאלה בדרך כלל משקפים את העובדה שחומר בא למחבר מן המוכן ; סביר שהוא עצמו לא היה טורח כדי ליצור סיפור נושא מקבים ב , מטרתו וזמנו
|
|