|
|
עמוד:75
להזמין לביתו מספר שייח'ים לשם תפילת ערב על שטיחים הפרוסים על גגו . לאחר התפילה ירעננו עצמם במיץ לימון וישובו בל אחר לביתו עם משרתו ופנסו . ' פרט לחוסר המשיבה אל הרחוב קיים גם הפחד מפניו , מפני גנבים למיניהם — אולי בדווים — מפני נגיעת מצורע , בעיטת גמל או נשיכת כלב . כן קיים חשש נפילה לאיזה בור . חוץ מזה הרחובות מלאים פסולת ואשפה של פירות ופגרי חיות , מתרוצצים בהם מיני לטאות ועכברושים וכלבים משחרים לטרף . אבל גרועים מכל הם ה"פקירים" המסתובבים ליד המסגדים והמוכנים בכל רגע להעניש כל מי שלדעתם מחלל את המקומות הקדושים . השלטון התורכי אמנם נלחם בהם , אך הם מהווים סבנה , בייחוד בלילות . 73 ' ושוב אנו מוצאים אצל דיקסון ( 1864 ) תיאור ציורי מאד על המתרחש ברחבה שלפני שער בית לחם ( שער יפו : ( 'רחבה זו מלאה פסולת,- היא אינה מרוצפת ואינה מיושרת . גמל עובר כורע תחת עומס משאו ; קבוצת פועלים מחכה כאן שיזמינו אותם לעבודה ; ספרים וטבחים , חמרים וחלפנים , קדרים וסוחרי פירות בתלבושות ססגוניות ובכפיות צבעוניות , עוסקים בעבודתם או מחכים לה . שער בית לחם הוא השער הראשי מבחינת העסקים ותנועת הצליינים ( לעומתו שער דמשק הוא שער הכניסה הראשי מבחינת מבנהו היפה והמפואר . ( בסביבות השער נמצאים השוק , ה"מועדון , '' בית המשפט וה"פרלמנט" העממי של אלה שאינם אוהבים לחיות תחת קורת גג ומעדיפים לאכול ולשתות ולסדר את כל ענייניהם , כולל רחצה ותפילה , תחת כיפת השמים . כל אחד יכול לבוא לכאן , לראות ולקנות כל דבר העולה על רוחו , פרט לסחורות יקרות , שניתן להשיגן רק בבזאר . באן אפשר להשיג פועלים מכל הסוגים , החל בעבד כושי מאיזור הנילוס העליון , הישן ליד הפרד של אדוניו הערבי ומועמד להשכרה לכל עבודה , ועד לפועלים מקומיים המחכים לעבודה . גם העבודות הן מכל הסוגים : פעם זה מסיק זיתים בשביל הארמנים , ופעם נשיאת מים בשביל הקופטים . המעסיקים העיקריים הם המנזרים היווניים , שבמעט כולם בעלי כרמי זיתים בריחוק מה משער בית לחם . אלה המשכירים את עצמם לעבודה הם מוסלמים על פי רתם וכנענים [!] על פי מוצאם . עוד אפשר למצוא במקום " לבלר"המציע את שירותו ו עוברים בקדרות , המציעים ערימות של עבודותיהם , בעיקר עציצים , קערות ובדים וכוי . .. י . תיאור ספרותי של ירושלים ושל ארץ ישראל מצוי בספרו של הסופר הנודע מרק טוויין , שסייר בארץ בשנות ה . 60 העזובה עשתה עליו רושם קשה ביותר והוא תיארה בצבעים קודרים . להלן קטעים מתיאוריו : 'הארץ היא באמת חד גונית וסרח חן ואין סיבה לתארה באופן שונה . מכל הארצות הנודעות בנופן המכוער חושבני שזו ראויה לבתר האליפות . הגבעות קרחות ודהוהות וחזותן עלובה . העמקים הם מדבריות מכוערות שבשוליהם צמחיה דלה עטויית עצב ויגון ... זוהי ארץ שממון , חוסר תוחלת ושברון לב ... ארץ ישראל יושבת עטויית שק ואפר . רובצת עליה קללה שהובישה את שדותיה והצמיחה את אונה ... אף ירושלים הנודעת , פאר השמות בהיסטוריה , איבדה את כל גדולתה העתיקה והפכה לכפר חלכאים ; אוצרות שלמה אין בם עוד לעורר את הערצתן של מלכות מזרח קרואות,- המקדש הנפלא , תפארת ישראל וגאוותה איננו עור ... שוממה ומכוערת וכי למה לא תהא כן ? היתכן כי קללת שמים תנווה ארץ י ארץ ישראל אינה שייכת עוד לעולם החולין הזה , מקודשת היא לשירה ולמסורת — היא ארץ החלומות . 75 ' ' ירושלים ! ניצבת על גבעות נצח , לבנה , זרועת כיפות ומוצקה , מקובצת יחדיו ומכותרת חומות . 73 שם , שם , עמי 14-11 . 74 דיקסון , ב , עמי . 2-1 . 75 טוויין , עמי 292-290 ( בתרגום העברי , עמי -162ג . ( 16
|
|