|
|
עמוד:7
הקדמה התרבות הישראלית המצויה עדיין בשלבי התגבשות , היא מבחינות רבות מעבדה אנושית מרתקת . באמצעותה אנו לומדים על כושר ההסתגלות של בני אדם החיים בחברה שעסוקה עדיין בגיבוש זהות ובחיפוש מטרות חברתיות . בחברה הישראלית לא קיים עוד אתוס של סולידריות הניזון ממיתוס מאחד וברור . החברה עדיין מגבשת דפוסי התנהגות כשהיא נעה לכיוון פלורליסטי ורב תרבותי ( במקרה הטוב ) או לכיוון של שסע ושבטיות ללא אפשרות של שיח מאחד ( במקרה הרע . ( הצורך להכריע בשאלות מדיניות , חברתיות ותרבותיות , דורש מן החברה הישראלית להיות מודעת לדרכים שבהן הכרעות אלו מתקבלות . ברור כי לאופי היחסים הנרקמים בין הקהילות השונות המרכיבות את הפסיפס הישראלי יש השלכה על דרך קבלת ההחלטות ועל טיבן . הרב תרבותיות בחברה הישראלית גורמת ליצירת שסעים . הקונפליקטים הבולטים בה הם : • דו קיום בין ערבים ליהודים דו קיום בין דתיים לחילונים מתח בין דת לדמוקרטיה סוגיית מהגרי העבודה והשתלבותם בחברה הישראלית • ריבוד בהקשר האתני יהודי במערכת החינוך הישראלית קיימות מסגרות פורמליות שתפקידן לטפל בחלק מקונפליקטים אלה . האידיאולוגיה החינוכית של מערכת החינוך מהווה את התשתית ואת הצידוק לקיומה של המסגרת החינוכית ולדרך שבה היא מטפלת בבעיות . כמה בתי ספר בישראל מתנהלים על פי אידיאולוגיה מיוחדת : בית הספר היסודי בנווה שלום - המטפח דו קיום בין ערבים ליהודים rr ראו את ספריהם של בר נביא ובן עמי ( 1998 ) ואוחנה , ( 1998 ) כניתוח עכשווי של השסעים בחברה הישראלית . ראו גם את אלמוג , ( 1997 ) בהתייחסותו להתפוררות מיתוס הצבר .
|
|