|
|
עמוד:418
בהרבה ממסגרת זו , והקורא המעוניין יוכל לפנות אל המקורות והמחקרים המצוינים בהערות . חשיבותה של ירושלים נבעה ממעמד הבכורה הדתי שלה , אשר הקרין למרחקים — עד מעבר לגבולות האימפריה — ומשך אליה עולי רגל , נזירים ונזירות , מתרבויות שונות , שפעלו בה או במנזרים שנבנו סביבה ( מדבר יהודה נקרא בספרות הנזירית 'מדברה של ירושלים . ( ' נזירים אלו לא התבודדו במלוא מובן המלה . _ הם ראו את עצמם כנזיריה של עיר הקודש , האחראים לגורלה ולנעשה בה , ובתקופות משבר לא היססו להיכנס לתוכה ולהתערב ישירות במדיניות הכנסייתית ( שהיתה במידה רבה גם מדיניות קיסרית ) כדי להשפיע על קבלת ההחלטות . לעתים קרובות נבחרו הפטריארכים של ירושלים מתוך המאגר של מנהיגי המנזרים שמסביב . מעורבותם הפוליטית של נזירי מדבר יהודה בלטה במיוחד בתקופת המאבק בין הזרמים המונופיסיטיים לבין נאמני הקו ה'אורתודוקסי , ' שדגלו בהחלטות ועידת כלקדון . גם במאה הו , ' בעת הוויכוחים האוריגניסטיים , הופיעו נזירי מדבר יהודה בשורה הראשונה של הפולמוס , והמנזר על שם סבא הקדוש ( מר סבא ) היה למרכז אינטלקטואלי ראשון במעלה בכל המזרח הנוצרי . אופיה הקוסמופוליטי של שכבת העילית בירושלים הביזאנטית היה מסימני ההיכר שלה , חלק מקסמה ומשיכתה ; והוא גם הסיבה לכך שלא התפתחה כעיר 'אסכולה' או מסורת תיאולוגית , כדוגמת האסכולות האנטיוכית והאלכסנדרונית ' . אף על פי שהשפה העיקרית של הכנסייה , ושל הספרות שנכתבה בעיר ובסביבותיה , היתה יוונית , ישבו בירושלים ובמנזרים שמסביב קבוצות נזירים מארצות רבות , שהתפללו וכתבו בשפות שונות , כגון לטינית , סורית , ארמנית וגיאורגית . ליצירתם היתה השפעה מכרעת על התפתחות התיאולוגיה בשפות אלו , וכן על גיבושן של מסורות פולחניות , בהשפעה ירושלמית ישירה , של הכנסיות המזרחיות . יש בכך גם כדי להסביר מדוע שרד חלק של הספרות הירושלמית היוונית רק בתרגומים לשפות שונות . בפרק זה נתרכז ביצירה ביוונית , אך אין להתעלם , כמובן , מחשיבותה של הלטינית . דמותו של היירונימוס הקרינה והשפיעה מבית לחם לרחבי המערב — וגם לדורות הבאים . ראוי להתחיל את הסקירה בדמותו של קירילוס , בישוף ירושלים במחצית השנייה של המאה הד . ' פחות ברור מתי יש לסיימה . לכאורה נראה שסופרוניוס , הפטריארך שמסר את העיר לידי הח'ליפה עמר בשנת , 638 מסמל נקודת מפנה ברורה , והוא אחרון הסופרים הביזאנטים . אולם מתברר שהיצירה הספרותית הנזירית ביוונית המשיכה להתפתח גם תחת השלטון המוסלמי ; ולא זו בלבד , אלא שהמאה הח' אף מציינת במידה רבה נקודת שיא של הספרות שנכתבה בירושלים ובסביבותיה במאות הקודמות . לא במקרה נחשב יוהנס איש דמשק , שכתב במחצית הראשונה של המאה הח , ' 5 סקירה בעין זו איננה בנמצא גם בשפות אחרות . על התקופה שבין 431 לבין 553 אפשר ללמוד הרבה מפתנה , כנסיית ארץ ישראל . על תולדות הכנסייה הירושלמית ( אך לא על ספרותה ) ראה : pouios , Historia tes ekklisias hierosolymon , Ch . Papado- Jerusalem & Alexandria 1910 6 גם בערי החוף של אר ץ ישראל , כדוגמת קיסריה ועזה , שהיו קשורות בצורה הדוקה יותר למרכזים התרבותיים של האימפריה , התפתחו במובן מסוים אסכולות — אם כי לא תיאולוגיות . ראה , למשל Bulletin , 12 ( 1958 ) , pp . 297-319 A Chapter in Literary History ' , Harvard Library G . Downey , 'The Christian Schools of Palestine : . י דוגמה בולטת להשפעה זו היא סידור קטעי המקרא הנקראים בפולחן , מירושלים של המאה הד , ' ששרד בגיאורגית ובארמנית : הלוח הגיאורגי . ( 189 ) וראה גם : הלוח הארמני . חשיבותן של דרשות קירילוס להכרת סדר הפולחן במאה הד' היא מכרעת .
|
|