פרוץ המאבק בין ירושלים וקיסריה על הנהגתה של כנסיית ארץ ישראל

עמוד:214

פרוץ המאבק בין ירושלים וקיסריה על הנהגתה של כנסיית ארץ ישראל בין כך ובין כך , סיפורים שנפוצו לאחר מכן בדבר נבואות קירילוס בישוף ירושלים על כישלונן הצפוי של מזימות יוליאנוס האדירו את יוקרתו , וקרוב לוודאי שאף שימשו אותו כנשק במלחמתו על מעמד הבכורה של כנסיית ירושלים בארץ ישראל . כפי שראינו , המאבק בין בישופות ירושלים לבישופות קיסריה החל כבר בימי קונסטנטינוס . המערכה הראשונה הסתיימה בניצחונו של אוסביוס , בישוף קיסריה , שניצח על החגיגות לכבוד חנוכת כנסיית הקבר , שעה שמאקסימוס , יורשו של מקאריוס כבישוף ירושלים , נדחק לקרן זווית . מאקסימוס עצמו היה זקן ושבע תלאות כאשר עלה על כס הבישופות בירושלים , וכל עוד החזיק במשרה רחשה אש המאבק במיסתורין , שכן הוא לא העז להתייצב בגלוי נגד אוסביוס או יורשו 62 ראה : גייגר ( לעיל , הערה , ( 49 עמ' " . 217 שם . _dd _idv mn _m-wox 64 M . Adier , The Emperor Julian and the Jews ' , j qr , 5 ( 1 893 ) , pp . 642 , 650 את עיקרי טיעונו קיבל גם ראסל ( לעיל , הערה , ( 56 עמ' , 54 וכן : 284-565 n . Chr ., Munchen 1989 , p . 102 romische GesMae von Diocletian bis JusiMan , a . Demant , Die spatantike _. " ראה הערה , 47 לעיל , באשר לדבר הנבואה ; וראה : . 1959 , pp . 25-29 Paulin , Saint Cyrilde Jerusalem Cate ' chete , Paris A . דיון זה 'מצטיין' ביחסו הבלתי ביקורתי כלפי המקורות , אך למרות מגמת התיאור הכללית ( הצגת קירילוס כקדוש נוצרי ) אין הוא מצליח לטשטש את העובדה כי המאבק הפוליטי נגד הבישופות המטר 1 פ 1 ליטית של קיסריה שימש נקודת מוצא למחלוקות הדוקטרינאריות שבהן עירב קירילוס את עצמו . רב , לפיכך , לפני רעידות האדמה של מאי . 363 שני המכתבים האחרים הנזכרים לעיל ( המכתב אל קהילת היהודים והמכתב אל כוהן פגאני עלום שם ) נכתבו , אפוא , לאחר הפסקת עבודות הבנייה , והמכתב האחרון בא למעשה להכריז על דחיית השלמת ביצוען עד לאחר המלחמה . מה גרם לדחייה זו ? אם נתעלם מדברי המקורות הנוצריים על רעידת אדמה ונעיין בעדותו של אמיאנוס בלבד , המדברת רק על שריפה מסתורית , ניתן להציע שני הסברים סבירים . ראשית , שמא גרמה חפירת יסודותיו של הבית המיועד לשחרורו של מאגר גזים , שהוצתו , על ידי ניצוץ כלשהו בעת עבודות החציבה " . לחלופין , ניתן לכרוך את השריפה עם שריפה אחרת , שפרצה בהיכלו של האל אפולו שבדפנה , הסמוכה לאנטיוכיה , כמה חדשים קודם לכן , שעה שהקיסר עצמו שהה באנטיוכיה . יוליאנוס ייחס את השריפה למעשה חבלה מצד הנוצרים , ונראה שטעמיו היו עמו . לפיכך ייתכן שגם במקרה שלנו מדובר בהצתה מכוונת מצד הנוצרים " . קיימת גם אפשרות נוספת . המפעל של שיקום הריסות בית המקדש תבע גיוס משאבים מרובים , והקיסר החליט על דחייה בהמשך הגשמתו בשל מלחמתו הצפויה נגד הפרסים , מכיוון שכל משאביו היו נחוצים לניהול מלחמה זו . סביב עובדה פשוטה זו רקמו לאחר מכן הנוצרים את סיפורי הנסים שלהם לצורכי תעמולתם . אמיאנוס מרקלינוס , שכתב בימי יורשיו הנוצריים של יוליאנוס , שעה שהגירסה הנוצרית היתה לגירסה הרווחת והמקובלת גם בחצר הקיסר , חוזר עליה בצורה יבשה , המרוקנת אותה מתוכנה העל טבעי , אך נמנע מהתפלמסות גלויה עמה " .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא