|
|
עמוד:80
כנסיית הנימולים עד מרד בר בוכבא — קהילה והנהגה ההנהגה בירושלים עד שנת 132 התנאים הקשים ששררו בירושלים לאחר החורבן הקשו מאוד על ההיאחזות המחודשת בעיר , הן של היהודים המעטים שביקשו להתגורר בין חורבותיה ( שכן הלגיון הרומי העשירי , שהוצב בעיר , טרח מעט מאוד בשיקומה , ( הן של היהודים הנוצרים הספורים שביקשו אולי אף הם לשוב ולהיאחז 85 על תיארוך הריגתו של יעקב ראה לעיל , הערה . 58 הואיל והגסיפוס תיאר את יעקב כ'מגך , הרי עם הסרת 'מגן העיר' ( הריגתו של יעקב ) נוצרה אפשרות הטלת המצור על העיר . בהקשר של מסורת זו הוצע אפוא העניין בדרך של 'היסטוריה נסיבתית' causal ) חלק ההערות , עמ' , 74 הערה . 137 87 כך , למשל , בכרוניקוךקאנון שלו _, Abr . 2077 , בנוסח הארמני _rrvnrtD ) ( 215 J . Karst [ ed . ] , GCS , 20 , Leipzig 1911 , p . ) הלם , עמ' , ( 183-182 אין כל זכר למסורת שבפי הגסיפוס , אלא זו שמקורה ככל הנראה . ( history בשל טעם דומה העלה יוסף בן מתתיהו ( מלחמת , ד , ( 324-318 על נס את דמותו של הכוה ן הגדול חנן בן חנן , שנרצח בידי הקנאים בראשית המרד הגדול , ובכך , כמדומה , הוסר ה'מכשול' האחרון בפני החורבן . בעקיפין ביוספוס , שכן אוסביוס קבעה לאחר סיום נציבותו של פסטוס ועם עליית אלבינוס . 88 ועל כך ראה עיר שי , הפולמוס , עמ' 19- 18 ובהערות שם . ראוי להעיר כאן כי פתרונותיו של אוסביוס לזיקה שבין הכרונולוגיה של המאה הראשונה 86 אוריגנס , באמצע המאה הג , ' ייחס השקפה זו ליוספוס ב'קדמוניות היהודים , ' בשלושה מקומות בחיבוריו : אחד בפירושו למתי י יז ושני אחרים ב'נגד קלסיוס 13 11 47 1 , ' ראה חתום אצל , , , ; , H . Chadwick ( צליבתו של ישו והחורבן ) למשמעות התיאולוגית המסתתרת מאחורי מאורעות אלו ולמקורותיהם בחשבון הקץ ( שבעים השבועים , דניאל ט כה-כז ) אינם עשויים עור אחד , ראה למשל ההוכחה האוונגלית , . 2 , vin סוגיה זו טעונה עיון נפרד ( ובכוונתי לעסוק בה במקום אחר . ( . 43 , 80 Origenes : Contra Celsum , Cambridge 1980 , pp . ועל כך ראה בהרחבה בהערתי , הפולמוס , של יעקב , שאירע רק כשמונה שנים קודם לחורבן וכארבע שנים קודם לראשית המרד הגדול , ערך אפולוגטי רב יותר בהקשר לחורבנה של ירושלים מאשר מעשה צליבתו של ישו , שאירע כארבעים שנה קודם לכן . ובהקשר רחב יותר היה לכרונולוגיה זו תפקיד נכבד בהנחת היסוד ל'רציפות השושלתית של המסירה האמיתית' בכנסיית ירושלים . ניצול קירבת הזמן בין שני המאורעות , על דרך 'ההיסטוריה הנסיבתית , ' היה בו כדי להעניק מימד נוסף למקומו של יעקב בהיסטוריה הנוצרית המקומית ואף מעבר לגבולותיה . מימד זה מצטרף לדימוי המלא של דמות יעקב כפי ששורטט בידי הגסיפוס . ברם , מסורת מקומית זו עשתה את דרכה באמצעות אוריגנס , ויותר מכך באמצעות אוסביוס , ללבה של ההיסטוריוגראפיה הנוצרית , ואלה ייחסוה משום מה דווקא ליוספוס . עניינו של אוריגנס חורג מעט מן העיון כאן ; אולם הזדקקותו של אוסביוס למסורת זו בדרך נפתלת במיוחד היתה הישג מרשים של רתימת מסורת עמומה אצל יוספוס לתיאור מצב קטיגורי אצל הגסיפוס . 87 לפניו היה מיגוון רחב יותר של מקורות , ומאמציו הושקעו ביצירת הרמוניה בין עדותו של הגסיפוס , שאותה תיאר כעדות 'המדויקת ביותר , ' ואף קדומה — מן הדור שלאחר האפוסטולים — לבין מה שנחשב בעיניו ובעיני אבות כנסייה אחרים כעדות סמכותית במיוחד , עדותו של יוספוס היהודי .
|
|