|
|
עמוד:71
הצדיק באומרם זה לזה : 'הבה נסקול את יעקב הצדיק , ' והם החלו לסוקלו , שכן עדיין לא מת מן הנפילה , אלא כרע והתפלל ... ובשעה שסקלוהו קרא אליהם אחד מן הכוהנים מבני רכב , בן הרכבים , שעליהם העיד הנביא ירמיהו : 'הרפו י מה אתם עושים ? הצדיק מתפלל למענכם . ' ומאן דהוא מתוכם , כובס , נטל מחבטו , שבו נהג לנפץ את הבגדים , שהובאו אליו לכביסה , והכה בראשו של יעקב ... ענייננו כאן , כאמור , בבירור יסודותיהם היהודיים או היהודיים נוצריים , של מסורות אלו , בלא שניתן את דעתנו לשאלות הספרותיות צורניות הסבוכות העולות מקטעים אלו וממקבילותיהם בחיבורים גנוסטיים או בחיבורים שלהם זיקה למסורות יהודיות נוצריות ( כספרות הפסבדו קלמנטינית . ( נדמה כי אף מי שעמדו על כך שהמסורות הללו הן ממקור יהודי נוצרי 40 לא טרחו ברבים מן המקרים לתמוך את קביעתם בראיות . ואחרים , ובראשם בראון , שניסו לעמוד בפירוט על מקורן של המסורות הללו לא עמדו על ההקשרים וההקבלות המוצעות כאן ועל כן נטו לדחות את מקורן היהודי נוצרי . ההשערה המוצעת בזה מעניקה לתיאורו של הגסיפוס ( או שמא למקור שעמד בפניו ) תווים יהודיים או יהודיים נוצריים עמוקים מאלו שהוענקו לו עד כה במחקר . קרוב להניח שהמקור שעמר בפני הגסיפוס הכיל את המרכיבים העיקריים של אגדת המרטיריון של יעקב שכבר נתגבשה בדור שלאחר החורבן , ואולי לעובדה זו , כאמור לעיל , כיוון אוסביוס ביחסו מהימנות כה רבה להגסיפוס . מכאן למסורות גופן . מלבד דימויו של יעקב כנזיר ומנהגי נזירותו , ומלבד מנהגי תפילתו הייחודיים ( כריעה ושיחה על הברכיים " , ( נראה שעיקר דימויו במסורת זו נסמך על הקירבה בינו לבין בני רכב . זיקה זו רמוזה בדברי הגסיפוס , והיא זו שביקשו בעלי המסורת המקומית להדגיש . אם מתעלמים מן הקשיים הטקסטואליים בתיאורו של הכוהן מבני רכב שיצא להגנתו של יעקב , ובוחנים את הזיקה שיוצר כפי שהעלה כבר בראון , יעקב , עמ' 172 ואילך . נוסח המסורה של פסוק קשה זה הוא : 'אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו . ' השבעים תרגמו : 'באומרם נאסור צדיק כי אין לנו תועלת בו' — תרגום רחוק מאוד ממשמעות הכתוב . הסבר אפשרי לשינוי נעוץ אולי בהחלפת 'אמרו' במלה 'נאסור , ' אבל חילופים אלו כרוכים בקשיים פילולגיים _וטקסטואליים רבים ; ראה _, I 8 ( 1 968 ) , pp . 482-483 W . L . Holladay _, 'Isa . III 10-11 : An Archaic . . Wisdom Passage ' , K 7 או שמא היה צריך להיות , כפי שסבר צ'ארלס , 'אשרי צדיק וכו , " נוסח המסביר לדעתו את המקור של תרגום השבעים ; and Pseudepigrapha of the Old Testament , 1 , R . H . Charles , The Apocrypha . Oxford 1913 , p . 524 מכל מקום , פסוק זה עשה את דרכו לחיבורו של יוסטינוס מרטיר , הדיאלוג עם טריפון , ( PG , 6 , col . 792 ) ושם כבר היתה גירסתו : ' הבה נהרוס / נשמיד וכו , " כגירסת הגסיפוס . דומה כי השימוש בפסוק זה אצל הגסיפוס בהקשר המרטירולוגי יונק את השראתו מן המצוי בספר חכמת שלמה ( ב יב , ( ובעיקר שם , כ . הפירוש המרטירולוגי תואם מבחינת עיתויו אצל הגסיפוס — לקראת שלהי המאה הב' — את אזכוריו המפורשים הקדומים ביותר של הספר ( שנתחבר כנראה באלכסנדריה בשלהי המאה הא' לפסה"נ או בראשית המאה הא' לסה"נ ) אצל אבות הכנסייה , כקלמנס מאלכסנדריה ואחרים ; ראה על כך : . Sagesse , Paris 1969 , pp . 38-41 C . Larcher , Etudes sur le Livre de la כינויו של יעקב כ'צדיק' נסמך על המסורת של פסוק זה ורעיו ן המרטיריון המצוי בו ; והשווה : איגרת יעקב ה ו . 40 כגון . פרצ'ר , יעקב אחי האדון , עמי . 121- 120 אפשר שגרמו לכך השיבושים הטקסטואליים במסורות , הנובעים מכך שהגסיפוס עצמו נז קק למסורות בעל פה או למסורות כתובות שמסירתן שובשה בשל הריחוק ממקורותיהם . 41 ראה בהרחבה בראון , יעקב , עמ' 42 . 190-172 על המסורות _האסלןטיות ומנהגי התפילה הללו ומקורותיהם ראה מה שכתבתי : הפולמוס , עמ' , 11-10 ובהערות שם .
|
|