|
|
עמוד:58
העומדים בארץ ישראל מכוונין את לבם כנגד ירושלם ומתפללין ... העומדים בירושלם מכוונין את לבם כנגד בית המקדש ... העומדים במקדש מכוונין את לבם כנגד בית קדשי הקדשים ומתפללין ... נמצאו עומדין בצפון פניהם לדרום , בדרום פניהם לצפון , במזרח פניהם למערב , במערב פניהם למזרח . נמצאו כל ישראל מתפללין למקום אחד . ברייתא זו מרכיבה , לכאורה , את שתי התפיסות : מצד אחד מכוונים את הלב , אך לבסוף נמצאים כולם פונים ממש לכיוון אחד . ולעומת זאת , הברייתא בירושלמי ( ברכות ד , ח ע"ב-ע"ג ) גורסת דווקא את הפנייה הפיסית : 'העומדין ומתפללין בארץ ישראל הופכין את פניהן כלפי ירושלים ... העומדים ומתפללין בירושלים הופכין פניהן כלפי הר הבית' וכר ™ . דומה כי הפנייה אל עבר ירושלים הובנה בצורות שונות על ידי האמוראים . שכן , ודאי ראוי היה לשאול אל עבר מה בדיוק מכוונים את התפילות , בשעה ששוב אין מקדש בהר הבית . ואמנם , בהמשכה של סוגיית הירושלמי שצוטטה למעלה ( ברכות ד , ח ע"ג ) מצינו : 'עד כדון בביניינו , בחורבנו מניין ( שפונים אליו , (? אמר רבי אבון "בנוי לתלפיות" — תל שכל הפיות מתפללין עליו . ' אפשר שהמחזיקים בגישה זו גם אימצו את הדעה , המובאת בשם רבי אלעזר בן פדת , ש'בין חרב ובין שאינו חרב השכינה לא זזה ממקומה' ( מדרש תהלים יא ג , ( ובלשון אחרת : אף על פי שהוא חרב , האלהים לא זז משם בקדושתו , וראה מה כורש אומר : 'הוא האלהים אשר בירושלם' ( עזרא א ג , ( אמר להן : אף על פי שהוא חרב , האלהים לא זז משם . אמר רבי אחא : לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי , שנאמר 'הנה זה עומד אחר כתלנו' ( שיר השירים ב ט ) ( שמות רבה ב ב [ מהדורת שנאן , עמ ' . ([ 105-104 כל עוד השכינה עדיין שורה בירושלים , אין כל תימה בצורך לכוון את התפילות לשם . ואולם מצינו גם דעה אחרת , הגורסת מידה רבה יותר של הסתלקות השכינה , והמציעה לאור זה , פירוש קצת שונה לחובה לכוון את התפילות לירושלים 1 'כתוב אחד אומר "אלך ואשובה אל מקומי" וכתוב אחד אומר " והיו עיני ולבי שם כל הימים" — הא כיצד ? פניו למעלה ועיניו ולבו למטה' ( ירושלמי , ברכות ד , ח ע"ג . ( דברים אלה דומים לדברים שהובאו בשם ר' ינאי בשמות רבה ( ב ב : ( 'אף על פי ששכינתו בשמים , עיניו יחזר עפעפיו יבחנו בני אדם . ' כלומר , אף ששכינה זזה מירושלים , התפילות המגיעות לשם זוכות לתשומת לבו של הקדוש ברוך הוא , ואין כאן אלא הבנה אחרת של תפילת שלמה על התפילות העוברות 'דרך ארצם ... העיר אשר בחרת' וכר . תפיסה זו רואה בירושלים מעין מקום חיבור בין תפילות העם , המרוכזות שם מכל עבר , לבין השגחת האל , המכוונת מלמעלה כלפי אותה ירושלים . ואמנם , בירושלמי ( ברכות שם ) מסביר האמורא רבי פנחס : 'בית קדשי הקדשים שלמטן מכוון כנגד בית קדש הקדשים שלמעלן " , מכון לשבתך" — מכוון כנגד שבתך . ' מדרש פרקי דרבי אליעזר ( פרק לה ) מנסח את הדברים כך i 'מכאן אתה למד שכל המתפלל במקום הזה בירושלים כאילו התפלל לפני כסא הכבוד , ששער השמים שם הוא ופתח פתוח לשמוע תפילה , שנאמר "וזה שער השמים . '" 70 ראה.- ליברמן , תוספתא כפשוטה לברכות , עמ ' . 44-43
|
|