|
עמוד:47
חז"ל אכן הפליגו בגדלה העתידי של ירושלים , ואף ידעו לומר כי מלאכי השרת מנעו מן האל עצמו לתחום את העיר במידה קבועה : בקש הקדוש ברוך הוא לתת את ירושלים במדה , שנאמר 'ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את ירושלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה' ( זכריה ב ו ) — אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה : רבש"ע = ) ריבונו של עולם ) הרבה כרכים בראת בעולמך של אומות העולם , ולא נתת מדת ארכן ומדת רחבן , ירושלים ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה וצדיקים בתוכה אתה נותן בה מדה !? מיד 'ויאמר אלו רץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה' ( זכריה ב ח 1 בבלי , בבא בתרא עה ע"ב . ( ולא זו בלבד שהעיר עתידה להתרחב , אלא שעתיד הקב"ה להוסיף בה אלף גינות ואלף מגדלים וכיוצא באלה ( בבלי , בבא בתרא שם , ( עד שהשוו אותה עם העיר ציפורי בימיהם , ש'בשלוותה' גם כן נתפסה כעיר מלאה כל טוב ( שהרי היו בה , בין השאר ' , מאה ושמונים אלף שווקים של מוכרי ציקי קדירה' — בבלי , בבא בתרא שם . ( מתוך דברי המדרש הנ"ל ניכר כי התרחבותה של ירושלים אינה מוצגת כהתפשטות למען תפארת העיר בלבד , אלא כדי לשרת את קליטתם של השבים לציון . ואכן , לפחות מדרש אחד מציין כי בנייתה של העיר לעתיד לבוא קשורה במישרין בקיבוץ גלויות ו אמר רבי שמואל בר נחמני ? מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות . ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו הגלויות ולא נבנית ירושלים אל תאמין . למה ? שכך כתיב : 'בונה ירושלים' ואחר כך 'נדחי ישראל יכנס' ( תהלים קמז ב ; תנחומא נח יא . ( לעומת כל המאמרים שראינו על התרחבותה של ירושלים לעתיד לבוא , קיים ענף אחד של המסורת המקשרת בין ירושלים הארצית המתרחבת לבין מציאות שמימית , והעיון במסורות אלה מביא אותנו לבדיקת הרעיון הנודע על 'ירושלים של מעלה . ' בסיומן של הדרשות ל'רני עקרה' בפסיקתא דרב כהנא ( עמ' , ( 318 הובאו דברי התנא רבי אליעזר בן יעקב ו 'עתידה ירושלים להיות רמה ועולה עד שתהא מגעת לכסא הכבוד ואומרת לקב"ה "צר לי המקום גשה לי ואשבה" ( ישעיה מט כ 39 . ' ( יש לציין שבמסורת זו עדיין עומדת ירושלים הארצית במרכז הדרשה , והתרחבותה העתידית מגביהה אותה עד לכסא הכבוד . לא כן בכמה מאמרי אמוראים , כאשר הנודע שבהם קשור בשמו של רבי יוחנן : אמר ליה רב נחמן לרב יצחק : מאי דכתיב 'בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר' ( הושע יא ט ?( משום שבקרבך קדוש לא אבוא בעיר ? אמר ליה : הכי אמר רבי יוחנן ' , אמר הקב"ה לא אבוא לירושלים של 39 השווה : שיר השירים רבה ז ה : 'תני : עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד עד שתאמר צר לי המקום . ' במאמרים אלה נוצרה אירוניה מסוימת , שכן לפי המשנה ( אבות ה ה ) היה אחד הנסים שנעשו לישראל במקדש ש'לא אמר אדם לחברו 1 צר לי המקום שאלין בירושלמי ו בני אדם לא התלוננו , אך העיר עצמה מעידה כי צר לה המקום ועל כן היא צריכה להתרחב .
|
|