|
|
עמוד:13
המתחרים "הפריווילגיים . " לפיכך , הכרעה הנקבעת רק על פי נתונים מקצועיים מדירים תנציח את ההגמוניה החברתית של הקבוצה הדומיננטית בחברה ( במקרה של ארצות הברית - קבוצת הגברים הלבנים ; בישראל - יהודים בני המעמד הבינוני והגבוה ; תושבי יישובים מבוססים , ( שכן ברוב המקרים יימצא מועמד מקבוצה זו שיעלה בכישוריו הנמדדים על אחרים . כאמור , הנחת היסוד היא , שהחברה ככלל מכירה בזכותם של כל חבריה לשותפות מלאה ושווה , ובזכותם לממש את מהותם כפועלים מוסריים , דהיינו , כיצורים תבוניים , חופשיים ושווים . לפיכך , לכל אחד צריכה להיות אפשרות ממשית - ולא רק פורמלית - ליטול חלק בחיים החברתיים ולקבל חלק שווה בטובין שנוצרו כתוצאה משיתוף פעולה חברתי . מכאן ואילך מתפתח הוויכוח : המתנגדים להעדפה המתקנת יוצאים מתפיסה פורמלית של שוויון , וטוענים , שאין להטיל כל מגבלה על אפשרותו של מישהו לממש את חירותו , אלא אם זו לא מאפשרת לאחרים לממש את חירותם באורח ישיר . במובן זה מתקיים שוויון , שכן על שום איש לא מוטלת מגבלה שאינה חלה גם על האחרים . ואילו התומכים בהעדפה מתקנת מניחים תפיסה אחרת של שוויון שוויון של הזדמנויות . לפיה , בני האדם זכאים לא ל"חירות שווה" אלא ל"שוויון ערך של חירות . " לפי תפיסה זו יש לסייע לפרטים לממש בפועל את מהותם כבני אדם חופשיים ושווים . השוויון מבוטא במידת היכולת לממש את החירות , ולא רק במניעת המגבלות להשגתה . שוויון כזה ניתן להשיג רק באמצעות שוויון ההזדמנויות , הקושר בין הזכות לחירות והיכולת הממשית להשיגה . מי שחסרים לו התנאים ההכרחיים למימוש חירותו ( ובהמשך יסתבר , שהכוונה למינימום של טובין בסיסיים ) חייב להיות נתמך על ידי המוסדות החברתיים . מכאן עולה , שההצדקה להעדפה מתקנת מסתמכת בעיקר על תפיסה של צדק חלוקתי . עם זאת , בחרתי במסלול הצדקה שונה מרוב מסלולי ההצדקה שניתנו עד כה , והעדפתי לשלב את השיקולים העולים מתפיסת הצדק החלוקתי עם אלה העולים מהתפיסה של צדק מתקן , ועם שיקולים של תועלת חברתית . מדובר אפוא בהעדפה מתקנת המבטאת שאיפה לשוויון של ההזדמנויות , שהיא נוסף לכך בעלת אפקט מתקן ביחס לקבוצות מקופחות , ואפקט זה עשוי גם להניב תועלת חברתית . ההצדקה מעלה את הטענה , שכדי שבני האדם יוכלו לממש את
|
|