|
|
עמוד:5
ב . גם החינוך הלאומי מדבר בשם ערכים מוחלטים , אם כי כאן קיימת קשת רחבה מאוד של אפשרויות : מן האידיאולוגיה הטוטאליטארית , הרואה במדינה את חזות הכל , עד לחינוך הלאומי בחברות דמוקרטיות , המקפידות לשמור על חירויות הפרט . וכך , למשל , מנוסחות מטרות ההוראה של דברי הימים לבית הספר הממלכתי בשנת תשט"ו : " ... לטפח בלב התלמידים אהבה לנכסי הרוח הנעלים של עמנו ולעורר בהם את הרצון לפעול על פיהם" " ... לנטוע בהם את האהבה למדינת ישראל ואת הרצון לפעול למענה ולשמור על קיומה , לפתחה ולהאדירה ברוח הערכים הנעלים של תורת ישראל וחזון נביאיו וברוח האידיאלים החלוציים של דור התחיה . " ג . ואילו החינוך הסוציאלי מוצא ביטוי ברור אצל מאקארנקו : מטרת החינוך "מודרכת על ידי צרכיו הציבוריים , שאיפותיו של העם הסובייטי , מטרותיה ותפקידיה של מהפכתנו , מטרותיו ותפקידיו של מאבקנו . ועל כן אין נוסח המטרה יכול לנבוע , כמובן , מן הביולוגיה והפסיכולוגיה , אלא מן ההיסטוריה החברתית שלנו" ( שיטות חינוך , תש"ו . ( . 2 מנוגדת לגישה זו היא הגישה הכופרת בזכות המחנך להקנות לחניכיו את דעותיו ואת ערכיו . דעות אלו מנוסחות בצורה קיצונית על ידי דלק : ? "הכל טוב כשיוצא מידי יוצר הדברים והכל מושחת בידי אדם" ( אמיל . ( 1762 , משום כך נחוץ חינוך שלילי או מונע , אשר ימנע השפעות חיצוניות ויגן על התפתחותו החופשית של הילד . טולסטוי נוקט עמדה ברוח האנרכיזם וטוען לזכותו של הילד להתפתח בתנאי חירות מלאים בהתאם לתכונותיו מלידה . ומכאן שלילת הזכות לחנך ברוח של כפייה והטלת סמכות . ההשראה של רוסו , טולסטוי , פרבל ואחרים השפיעה במחצית השנייה של המאה הי"ט על העמדת הילד וגדילתו במרכז התהליך החינוכי במקום המורה ומקצועות הלימוד . ביטוי לכך נתן זרם הפאידוצנטריזם , שהתגבש כאסכולה בעלת השפעה בעולם החינוך . זרם זה התבסס על ראיית החיים כתהליך מתמיד של פעילות ושינוי , גדילה והתפתחות , ומשום כך כפר בערכים מוחלטים , קבועים ומחייבים . חסידי הפאידוצנטריזם התנגדו להצבת אידיאלים חינוכיים , משום שאלה מייצגים את העבר , וכופים על החניך דפוסים כלליים , שאינם תואמים את צרכיו ואת אפשרויותיו . יתר על כן , אידיאלים אלה מזיקים משום שהם מטפחים רגשות אשמה אצל החניך , שאין ביכולתו להשיג אותם ( סימון . ( 1983 , ומכאן התביעה להתייחס לחינוך כלצמיחה
|
|