|
|
עמוד:179
המשטר הפראנקי האזרחי והנוצרים המזרחיים מגבלה נכבדה עמדה בפני תוכניותיהן של רומא והכנסייה הלטינית המקומית לגבי הנוצרים המזרחיים , הלא היא משטר המלכים והברונים של הממלכה הלטינית . כפי שכבר צוין פעמים רבות , המשטר הצלבני היה תלוי בנוצרים המקומיים לצרכים צבאיים וכלכליים כאחד " . הכנסייה הלטינית פעלה לעתים בקוצר ראות כלפי הנוצרים המקומיים ; לדוגמה , כאשר הציע הנסיך תורוס מארמניה ל 30 , 000 מהגרים ארמניים להתיישב בארץ ישראל , היתה זו תביעתה הנוקשה של הכנסייה הלטינית להטיל עליהם חובת מעשר שהניעה את תורוס לבטל את הצעתו . לעומת זאת , השליטים החילוניים היו מודעים לערכם של היוונים , הסורים והארמנים . במישור הדיפלומאטית המלכותית , למשל , נטלו לעצמם מרבית המלכים הלטיניים נשים לא לטיניות : באלדוין הראשון נשא לאשה את ארדה , בתו של טטול ( אציל ארמני ;( באלדוין השני נשא את מורפיה ( Morphia ) הארמנית , בתו של גבריאל ממליטנה ; בתם מליסנדה נישאה ליורשו של באלדוין , פולק _מאנז'י ; באלדוין השלישי נשא את תיאודורה , אחייניתו של הקיסר הביזאנטי עמנואל קו מבנרס ; ואמלריך הראשון נשא את מריה קומננה ( אשר נישאה לאחר מכן לבאליאן מאיבלן . ([ Baiian d'lbelin _] בעידוד בעליהן עשו מלכות אלה לרווחתם של הנוצרים המקומיים , דאגו לאינטרסים שלהם ועודדו אותם במפעליהם . בתי הדין , המנהגים , הכנסיות , המנזרים והאוטונומיה הכללית של הנוצרים המזרחיים כובדו על ידי השליטים הפראנקיים . נדון ביחס לנוצרים המזרחיים בזיקה לחוק ולמיסוי לאחר שנעיין במעמדו של גורם נוסף שהיה מעוניין בגורלם — הוא ביזאנטיון . Paris 1903 Labourt , csco , Scriptores Syrii , Ser . 11 , t . xcin , Dionysius Bar-Salibi , Expositio Liwrgiae , tr . j . 8 אפילו לטיני קנאי ככישוף של עכו , זיאק מוויטרי ( בערך בשנת , ( 1220 מציץ בחיבורו Orientalis , ed . G . Bongars , Gesla Dei per Francos , Hisioria Hanau 1611 , c lxvii שהסורים , היוונים , היעקוביטים , המרוניטים , _הנסטוריאנים , הארמנים והגיאורגים היו חיוניים לממלכה הודות לכשרונותיהם במסחר . בחקלאות ובמלאכות שימושיות אחרות . לתרומתם החשובה לכלכלת הממלכה , ראה גם לעיל בכרך זה , בפרקים 'גיאו אתנוגראפיה של ירושלים הצלבנית ; ' 'שלטון הצלבנים . ' ביאור על הליטורגיה . בחיבור זה הציג דיוניסיוס בישוף אמדה את מנהגיהם וטעויותיהם של היוונים , הלטינים , הארמנים והנסטוריאנים , בנימה תקיפה למדי . מובן שלא כל המחלוקות יושבו בשנת , 1140 ואף לא היה זה בסמכותו של איגנאטיוס להתחייב בשמו או בשם קהילתו בירושלים לקשור קשר רשמי עם רומא . מרכזו האמיתי של הדושיח הדתי היה בסוריה הפראנקית , שם התנהלו דיונים מעמיקים בין קונסטנטינופול , הארמנים והיעקוביטים ברום קלעה ( קלעת אלרום ) במשך שנות השבעים של המאה הי"ב . עד שהושגו במהלך המאה הסדרי איחוד פורמאליים בין רומא לבין המרוניטים והארמנים , שוב לא שלטו הפראנקים בארץ ישראל . מכל מקום , היחסים בין הפראנקים לבין הפטריארך היעקוביטי מיכאל הצטננו משהכיר השלטון הלטיני בירושלים במתחרהו של מיכאל , תיאודור בר והבון . זה האחרון רב עם מיכאל סביב שנת , 1181 ולאחר נדודים רבים השיג תיאודור תמיכה רשמית מצד המלך הארמני של קיליקיה ומצד ממלכת ירושלים הצלבנית . בר והבון אף היה בירושלים שעה שהעיר נפלה לידי צלאח אלדין בשנת . 1187
|
|