|
|
עמוד:40
אין ספק שבתחילה הוחלט על עמידה מול האויב , אם כי כל צופה מבחוץ יכול היה להעריך את הגבורה שבהחלטה זו , מול חוסר כל תקווה להציל את העיר ואת תושביה . באותה שעה דמתה ירושלים לאי נוצרי מבודד מוקף ים של מחנות אויב ו רק בגליל ובחוף צור עמדו עוד מספר מצודות צלבניות בהתגוננות . במשך כחמישה ימים לא היה המצור יעיל במיוחד . הלחימה נערכה לאורך החומה המערבית . כבוקר , מספרים המקורות , היו הצלבנים מתקיפים את האויב , בנצלם את העובדה , שהשמש שמעל הר הזיתים מסנוורת את הגייס המוסלמי ; ואילו המוסלמים התקיפו בשעות אחרי הצהרים , בשעה שהשמש לקראת שקיעתה מסנוורת את הצלבנים . שעות אלה נוצלו על ידי המוסלמים גם בכך שרתמו לשירותם את משב הרוח המרענן של שעות אחרי הצהרים , רוח מערב , כדי לזרות חול שנישא עם הרוח אל קווי ההתגוננות של הצלבנים . נראה שבימים אלה של לחימה בעצלתיים גם המצור לא היה מלא , כפי שעולה מן הגיחה הצלבנית שהוזכרה — זו בוודאי יצאה מסביבות שער שכם . לאחר שבוע ימים , ב 25 בספטמבר , 1187 פקד צלאח אלדין על שינוי מערך הלחימה . הגייסות המוסלמיים הועברו אל מול החומה הצפונית של העיר , מפשפש לזרוס ובתי המצורעים ועד הפינה הצפונית מזרחיתשל החומה , וארבעים מכונות ירי שנבנו בפקודת צלאח אלדין התחילו מרעישות את העיר . התנאים הטופוגראפיים שהכתיבו בזמנו את מהלכי המצור הצלבני הכתיבו גם את מהלכי המצור המוסלמי . צלאח אלדין פקד לכרות מנהרה מתחת לחומה הקדמית . זו מולאה עצים והוצתה , וכתוצאה מכך התמוטטה החומה הקדמית והמוסלמים התחילו כורים את מנהרתם מתחת לחומה העיקרית . כשטח זה נמצא 'צלב הניצחון' הצלבני , שהקימו הצלבנים על החומה במקום שבו פרצו צבאות גוטפריד מבויון העירה " . המקום שימש גם כאתר תפילה ביום השנה לכיבוש ירושלים שנחוג מדי שנה . נפילת הצלב נתפרשה כסימן מבשר רעות . הצלבנים נאלצו להפסיק את התהלוכות הדתיות שנערכו על החומה , בראשות אנשי הכמורה בבגדי הכהונה , נושאים את שריד הצלב האמיתי אשר נשאר בידי הנוצרים המזרחיים ' ) השריד' האחר נפל בידי צבאות צלאח אלדין בקרב הטין , ( מחמת מטר החיצים שהמטיר מחנה הצרים על העיר על התהלוכה . רוחם של תושבי העיר החלה נופלת . אמנם מסופר במקורות הצלבניים שהתושבים גילו רצון לחימה עז , אלא שהפטריארך של ירושלים ריפה את ידיהם . אולם נראה שגם שמועות שהיו מהלכות במחנה הנצורים מוכיחות , כדרכן של שמועות אלה , שספקות התחילו מכרסמים בלב אוכלוסי העיר . במצב זה של סכנת נפשות נפוצו שמועות על שיתוף פעולה בין חלק מתושבי העיר הנוצרים המזרחיים ובין צלאח אלדין . כך סיפרו מקורות צלבניים שהעבירו ידיעה זו על ידי ההוספיטאלרים והגנואזים לאירופה י - השמועות האשימו בבגידה את הנוצרים הסוריים , שהזמינו כביכול את צלאח אלדין לשים מצור על ירושלים . אין זה מן הנמנע שסיפור זה נוצר מאוחר יותר , משהורשו נוצרי המזרח להישאר בבירה לאחר כניעת העיר וגירוש הצלבנים . מאידך גיסא , סיפור זה רווח גם בין הנוצרים המונופיסיטים . מקור קופטי ממצרים , עוין ליוונים האורתודוקסים 'המלכיתים , ' סיפר שמלכיתי בשם יוסף אלבטיט , ירושלמי ששהה בחצרו של נור אלדין והכיר שם את משפחת איוב , משפחתו של צלאח אלדין , סייע לסלטאן במשא ומתן עם הפראנקים . ברם , השליח שימש למעשה " י הצלב נראה היטב במפה של כת"יקמבריי , ולידו כתוב בלטינית : 'כאן נכבשה ירושלים על ידי הפראנקים / ראה המפה , תולדות , א , עמ' , 139 וראה להלן בכרך זה , בפרק 'מפות ירושלים בימי הביניים . '
|
|