ג

עמוד:292

ג תאוצתו של רעיון הג'האד למען ירושלים עוד גברה לאחר מות נור אלדין , משתפס את השלטון מצביאו הכורדי צלאח אלדין , אשר ביקש ליתן לגיטימציה למעשהו בהציגו את עצמו כיורשו הרוחני של אדוניו . בדומה למה שעשה נור אלדין בראשית שלטונו , בנה צלאח אלדין במידה רבה על תועמלן ששירת גם בתקופה הקודמת , עמאד אלדין אלאצפהאני , והבטיח מניה וביה המשכיות נושאית בתעמולה . 'צעד נא לעבר ירושלים , כבוש אותה ושפוך בה נחלי דם כדי לטהרה "' , ' פנה עמאד אלדין למיטיבו החדש בשנת . 1177 החרו החזיקו אחריו שכחני חצר אחרים , בלשון דומה ובמגוון נושאי דומה . כפי שניתן לצפות , השליחות האלוהית של הכיבוש הוצגה כאילו עברה לסלטאן זה או לכלל משפחתו , האיובים . ההמשכיות בולטת גם באמצעים כמו ספרי פצאאל והדגש בשירה על שבחיה של העיר בכלל ושל מסגדיה בפרט " . התמורה היחידה שחלה במסכת הרעיונית בשתים עשרה השנים הראשונות לשלטון צלאח אלדין מתייחסת לתפקודה . היא הפכה טיעון מרכזי במאבקו הארוך של הסלטאן להשתלט על ממלכת זנגי בסוריה ובעראק בשם סיסמת האחדות למען הג'האד . כך הוא מצדיק , למשל , את סיפוח סוריה הדרומית במכתב לח'ליפה : ( 1175 ) 'אין סוריה מסוגלת להגיע ליציבות משטרית תחת שליטיה הנוכחיים , אין לה אדם המסוגל ליטול על עצמו את כיבוש ירושלים , ' מבצע שסוריה היא הבסיס הטבעי לזינוק אליו . בטיעון זה ביקש והשיג מהח'ליפה כתב הסמכה לשליטה באיזור זה . בשנים הבאות יתקוף הסלטאן את שליטיהן הזנגיים של חלב ומוצול , באשר 'הם משתמטים מכיבוש אלקדס ואינם נכונים לנקום את השפלתה . ' הכפפת שתי מדינות אלו לצלאח אלדין מוצדקת , אפוא , משום שהוא 'מבכר לנצל את משך שהותו עלי אדמות כדי ללחום בכופרים , שהפכו את ירושלים למשכן טומאה . ' קשר הדוק זה בין האחדות האסלאמית לבין כיבוש עיר הקודש הובלט ביתר תוקף בדרשה ( ח'טבה ) שנשא הקאצי מחיי אלדין במסגד אלאקצא עם שחרור העיר '-. ( 1187 ) בעבורה איחד אללה אתכם המפולגים והפך את צבאותיכם ששירתו את תשוקותיכם ומאווייכם לצבאו שלו " . ' חשיבותה של ירושלים כמאבק הפנימי הגדילה את יוקרתה ויצרה אווירת ציפייה דרוכה לקראת כיבושה מחדש . אווירה זו משתקפת ב'נבואות' הרבות על מאורע צפוי זה המופיעות במקורותינו מאת חכם המסורות המצרי אלסלפי , כת"י קיימבריג' . 736 על פצאאל בשירה ראה : אבו שאמה , א , עמ' ; 254 ב , עמ' 2 . 59 , 116 שם , א , עמ' ; 243 קלקשנדי , י , עמ' . 146 י אבו שאמה , א , עמ' ; 254 ב , עמ' . 23 29 אבו שאמה , א , עמי : 14-13 אלהרוי , עמי ; 24 גויטיץ , קדושת ירושלים , עמ' . 143 " י אבו שאמה , א , עמ' ; 269 וראה : אבן אלסאעאתי , דיואן , בירות , 1938 עמ' " . 384 ראה : פצאאל בית אלמקדס אלשאמי ( משנת ( 1180 על חידוש וריבוי העליות לרגל לירושלים בשנים אלה , שמשתתפיהן העיקריים היו מיסטיקנים וחכמי הלכה . אף זו ראיה להתעוררותם של אנשי הדת לרעיון קדושתה של העיר . עצם מעשיהם , שהיו למופת , כמו אולי גם תורה שהפיצו בחזרם מהעליות לרגל , סייעו אף הם לעשות נפשות לרעיון בציבור . מתחושת קדושתה של העיר הוליך אך צעד אחד לאותם רעיונות שהתעמולה הרשמית כה טרחה בעבורם : הזעם על שליטת נוצרים בה ושאיפה לשחרורה .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא