|
|
עמוד:209
בחליפת מכתבים בין הרופא ובין אביו . יש נעימה צורמת בתיאורו של אבו וכרי , כשהוא מספר על אבלו ובנשימה אחת מספר על ביקור גדולי המדינה שבאו להביא לו תנחומים . אולם במהלך הסיפור המשונה צצה פתאום הערה בלתי צפויה מעטו של אבו זכרי : 'ואומר אני שכל מי שמשנה את דעתו מלגור בירושלם , לא יראה טובה ... ומי שיצא ממנה ממיט שואה אם על עצמו , אם על ילדיו . וגלוי הדבר בנו שפגעו בנו כל האסונות האלה " . ' האם זו אמירה בעלמא , או הרגשה אמיתית המשוקעת בלבו של יהודי , משכיל ומקורב לחצר המלוכה ? סיפור משפחת הדיין ר' אליהו הוא דוגמה של חיי משפחה יהודית בתוך קהילה שהתארגנה לאחר כיבוש ירושלים בידי צלאח אלדין . על הנעשה במישור החיים הקהילתיים קשה לדעת . ראינו את יהודי מצרים מחישים עזרה כספית לקהילות ירושלים , יהודי ארץ ישראל ( אשקלון , ( יהודי צרפת ואשכנז , יהודי המגרב ויהודי תימן . יש להניח שנוצר ארגון גג מסוים של יוצאי הגלויות למיניהם , שהרי אפילו חלוקת כספים שנתרמו בחוץ לארץ חייבה את קיומו של ארגון כולל כלשהו . יש גם להניח שביחסים שבין היהודים לשלטונות נוצרה כעין נציגות יהודית , שדיברה בשם הקהל כולו . אולם הנחות אלה אינן יוצאות מגדר השערה . כך או כך , אין להניח שהיחסים בין העדות היו תמיד ללא מתיחויות . במתחים אלה הרגיש אף אלחריזי , שכתב את דבריו אחרי ששהה כירושלים כחודש ימים , כעשרים שנה לאחר ההשתקעות המחודשת של היהודים בעיר . מתיחויות אלה יתבלטו מחדש בפרק נוסף בתולדות יהודי ירושלים . אוצרות הגניזה שמרו לנו התכתבויות מארץ ישראל עם _px הנילוס , אלא שאין אנו בטוחים בתאריכן המדויק . לסברתנו — אולם אין זו סברה אפשרית יחידה — הפרק הבא איננו שייך לתולדות הקהילות שנוצרו בעקבות כיבושי צלאח אלדין , אלא לתולדות הקהילה היהודית שנתכוננה לאחר מאורעות נוראים שהחריבו את הקודמות . שכן , היישוב היהודי שנוצר בעיר , בתוך להט של עלייה והתיישבות , לא התמיד בקיומו יותר מדור אחד . היעלמותו לא היתה תוצאת קשיי פרנסה וקשיי קיום 1 כפי שראינו , לא חסרו קשיים כאלה , שגרמו לעולים שהחליטו להשתקע בעיר לעזבה , מי לערי החוף הצלבניות ומי למרכזי המסחר בסוריה המוסלמית . אולם למרות קשיי הקיום התקיים היישוב היהודי בעיר אף אם נזקק לעזרה מבחוץ . פרק העלייה וההתיישבות בירושלים שהחל בכיבוש צלאח אלדין נקטע באופן בלתי צפוי בעקבות מאורעות פוליטיים הקשורים בתולדות המדינה הצלבנית . בשנת , ! 219 כשנה לאחר ביקורו של אלחריזי שתיאר את פריחת החיים היהודיים בירושלים , הקיץ הקץ על היישוב היהודי בעקבות הרס העיר רפירוזה . ירושלים נמצאה אז בשלטונו של אחד מצאצאי צלאח אלדין , שליט דמשק האיובי אלמלך אלמעטם . היתה זו שנה קשה לאסלאם , לאחר שצבאות אירופיים חדשים הגיעו למזרח ובמקום לכבוש ישירות את ירושלים , כיוונו את חרטומי אוניותיהם אל חופי מצרים . הצלחתם היתה עצומה , ולרגע נדמה היה , לאחר שנחתו בחוף וכבשו לאחר עמל עצום את דמיאט , שיעלו על קאהיר . במסיבות אלה קם אלמלך אלמעטם להרוס את חומות ירושלים . החלטה זו היתה גורלית ומרה הן לגאווה המוסלמית והן לתושבי העיר . מסופר שמפקדי בניאס וצלח'ד ( היא סלכה המקראית , ( שעליהם הוטל ביצוע ההחלטה , נרתעו מתפקיד זה והיה צורך בהודעה אישית של אלמלך אלמעטם כדי לבצע את הרס החומות . ממארס ועד יוני , שלושה חודשים ומעלה , m שם , עמי , 273 שוי . 24-23
|
|