|
|
עמוד:66
ההוספיטאלרים והמסדר הטוטוני — התנגדו לו בגלוי . אין לזלזל בחשיבות הסנטימנטאלית של החוזה : היתה זו בשורה גדולה לכל העולם הנוצרי שירושלים על הר הבית אכן אוחדה עם החלק הפראנקי של העיר . ואמנם , ההיסטוריון המוסלמי אבן ואצל , שעבר באותה עת בירושלים , מספר על כמרים פראנקים העורכים את תפילותיהם בכיפת הסלע , כשאגרטלי יין — כלים הנחוצים בפולחן הנוצרי והם תועבה באסלאם — מקיפים את הסלע . במסגד אלאקצא , שחזר לטמפלארים , שוב נשמע קול הפעמון הקורא לתפילה . עתה היה על הפראנקים לשלם את חלקם בחוזה , ובחודשי הקיץ 1244 התרכזו צבאות מוסלמיים בטריטוריה פראנקית או בקרבתה טרם יעלו על מצרים — אותו היסטוריון אבן ואצל , שעשה דרכו בשעה זו ( מאי-יוני ( 1244 למצרים , פגש את אלנאצר דאוד שליט כרך והוא חונה במערבה של ירושלים . בעזה נמצא אלצאלח אסמאעיל שליט דמשק , ואלמנצור אבראהים שליט חמץ נמצא בעכו הצלבנית , כדי לתאם את תנועות בעלי הברית נגד מצרים . מצרים עמדה ערב פלישה סורית צלבנית . אלמלך אלצאלח איוב חיפש בעל ברית , ומשלא מצאהו בסביבתו פנה אל גדודי הח'וארזמים , שנמצאו בשעה זו על נהר פרת המרכזי . מפקדם ברכת ח'אן נפגש בנציבין עם שליחי סלטאן מצרים , ששכרו את חרב ההשמד של הח'וארזמים . ברור שכסף רב עבר מיד ליד , ויש הסבורים שסלטאן מצרים הבטיח להם שטחי התיישבות בסוריה . כך או כך , גדודי לוחמים פראיים אלה פיצו את עצמם בדרכם , כשהם שודדים ומשמידים ידידים ואויבים כאחד . גל הח'וארזמים פנה דרומה ושם לשממה את סביבות דמשק ובעלבך . משם , דרך הגליל , מעבר לחומות צפת וטבריה , הדרימו גדודים אלה והתפרסו בין לטרון לעזה . 24 מקו חזית זה היכו בקואליציה הסורית הפראנקית ונחלותיה . הקרבן הראשון היתה ירושלים , שרק לפני חודשיים עברה כולה לידי הפראנקים . הפטריארך רוברט ביקר בה ערב הפלישה , עם מפקד ההוספיטאלרים , אולם לא היה אפשר להושיע את העיר , שהיתה כמעט פרוזה . האוכלוסייה היתה אחוזת ייאוש בפני אויבים אלה , שלא ידעו רחם : 'וכל נשמה חיה נכחדה באש ובחרב . ' משלחות דחופות שוגרו מן העיר ובידיהן בקשות עזרה לעכו ולבעל הברית החדש , אלמלך אלנאצר דאוד . עכו לא נענתה , אפשר מפני שצבאותיה התכוננו כבר לשים את פעמיהם דרומה ( אוגוסט , ( 1244 כדי להתאחד עם בעלי הברית המוסלמיים . לעומת זאת נענה שליט כרך , שפתח במשא ומתן עם הח'וארזמים על יציאת הנוצרים מן העיר . תוך כדי כך הורשה נזיר נוצרי , שמעון שמו , להיכנס לעיר 21 ) באוגוסט ) ולעודד את הנוצרים שלא לעוזבה , בפרט שנמצאה בתוכה עוד אספקה לשישה שבועות . אבל יומיים לאחר מכן החליטה האוכלוסייה , בהתקפת חרדה , לעזוב את העיר . בין ששת לשבעת אלפים איש יצאו לדרך בלילה 23 ) באוגוסט , ( בליווי חיל משמר של אבירים . הדרך הוליכה בשטח מיושב מוסלמים , ואלה , 'הפלאחים של ההר , ' התקיפו את השיירה ועשה בה שמות . משהגיע המחנה עד אמצע הדרך לרמלה , במורד ההרים לשפלה , נראו לפתע דגלי הנוצרים על חומות ירושלים . המחנה , שהיה חסר מנהיג , נתפלג לשניים . רבים מהם סברו שהנוצרים 288-291 . _קק . Majora , ed . H . R . Luard ( RS , 57 ) , IV , כן ראה דיווח אצל מקריזי , בתרגום בלושה , עמ' ; 486 ובתרגום _ברודהרסט , עמ' . 272 24 על פי ךיןןח באיגרת אחרת מארץ הקודש ( שנת , ( 1244 המובא אצל _מתיאוס פאריס ( בהערה הקודמת , ( עמ' . 339 וראה : פראוור , תולדות , ב , עמ' . 298-297 י על פי איגרת מפקד ההוספיטאלרים , Chateau Neuf Guiliaume de המובאת אצל מתיאום פאריס ( לעיל , הערה , ( 23 עמ' . 308 לפרשת פלישת הח'וארזמים ראה גם : פראוור , תולדות , ב , עמ' . 298-297
|
|