|
|
עמוד:60
הגבר נתפס כאדם ה ' רגיל , ' כתופעה השכיחה שאין צורך להסביר אותה , והאישה מוגדרת תמיד ביחס אליי : ... " האנושות היא זכרית , והגבר מגדיר את האישה לא בפני עצמה , אלא יחסית אליו . היא אינה נחשבת ליצור אוטונומי ... ואין היא אלא מה שהגבר מחליט ... היא נקבעת ונבדלת יחסית לגבר , ולא הוא יחסית אליה,- היא הלא-מהותי לנוכח המהותי . הוא הסובייקט , הוא המוחלט,- היא 'האחר " ... ' ( שם , עמי ( 13-12 כלומר , כשמדברים על בן אנוש , על אדם סתם , מתכוונים לגבר . אנו מקבלים בטבעיות את העובדה שהמונחים 'בן-אדם' וי בן-אנוש ' הם מונחים במין זכר , ואנו משתמשים בהם גם כשמדברים על נשים . אך איש לא יאמר 'בת אדם' ויתכוון לגברים . במובן מסוים ה'אחרות' של האישה עמוקה יותר מזאת של 'אחרים ' כמו השחורים או היהודים . למשל : ... " קנאים יהודים או שחורים יכולים לחמוד את סוד הפצצה האטומית כדי ליצור אנושות על טוהרת היהדות או הצבע השחור,- אך האישה אינה יכולה להעלות על דעתה את השמדת הזכרים ... החלוקה בין המינים היא נתון ביולוגי ולא חוליה בהיסטוריה האנושית ... הזוג הינו אחדות בסיסית , ששני חעאיה מעומדים זה לזה . שום פיצול חברתי על-פי המינים אינו אפשרי . זהו המאפיין הבסיסי של האישה : היא ה'אחר' בתוך שלמות ששני מרכיביה חיוניים זה לזה " ... ( שם , עמי ( 16 סימון דה בובואר טענה כי גם בסיפור הבריאה קיימת ההתייחסות הזאת : אדם הראשון - הדגם הבסיסי של בני אדם שהמקרא מציג - הוא גבר . האישה נוצרה כדי לענות על צורך של האדם , שהרי 'לא טוב היות האדם לבדו , ' והיא לא נבראה כיצור עצמאי אלא נלקחה מצלעו של אדם הראשון . האם דה בובואר צודקת בביקורתה על סיפור הבריאה המקראי ? האם האישה בסיפור הבריאה המקראי היא ה'אחר ' י האם היא מוגדרת רק ביחס לגבר או שמא יש לה מקום עצמאי ? כמו רבות מהשאלות הנוגעות לעלילות הראשית שבמקרא צריך לשאול את השאלות האלה פעמיים - פעם אחת בקשר לסיפור הבריאה הראשון ופעם שנייה בקשר לסיפור הבריאה השני .
|
|