|
|
עמוד:8
הפלסטינים נותרו אמנם בשטחי ארץ ישראל / פלסטין כתושבים , כפליטים , או כעקורים : בגדה המערבית — תחת שלטון ירדן , ברצועת עזה — תחת שלטון מצרים , וכן במדינת ישראל שזה עתה קמה , היתר היו לפליטים בלבנון , בסוריה ובמדינות אחרות . רבים מן הפליטים והעקורים שקעו , הלומי טראומה עזה , בקשיי קיום ובתרדמה פוליטית , ואילו חוגים מן המעמדות הגבוהים , שהתגוררו בגדה המערבית ובעבר הירדן , פיתחו הזדהות עם הממלכה הירדנית , אשר העניקה אזרחות מלאה לפלסטינים שבתחומה . פלסטינים אחדים , בעיקר צעירים ומשכילים , נמשכו עתה ביתר שאת אחר רעיונות ותנועות פאךערביות ; רבים מהם ראו בשליט מצרים גמאל עבד אל נאצר את המנהיג שיאחד את העולם הערבי וישחרר את פלסטין . עם האכזבה מן הפאן ערביות , החלה התארגנות פלסטינית לאומית במסגרת גופים כגון "התנועה לשחרור פלסטין" ( פת"ח , ( שהתחילה את צעדיה הראשונים עוד בשלהי שנות ה , 50 בראשות יאסר ערפאת , והתפתחה באמצע שנות ה 60 בסיועה של סוריה . ואילו הליגה הערבית הקימה בשנת 1964 את "ארגון השחרור הפלסטיני" ( אש"ף ) בראשותו של אחמד שוקיירי , וארגון זה שימש למעשה כמכשיר בידי מצרים במדיניותה הבין ערבית והאנטי ישראלית . מפלת מדינות ערב במלחמת 1967 חוללה תמורות קריטיות בעימות הערבי-ישראלי . כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בידי צה"ל החייה את העימות הפלסטיני-ישראלי הישיר , שהופסק ב , 1948 וחיזק את המגמות הפלסטיניות הלאומיות הייחודיות , שנישאו בעיקר על ידי פת"ח . בשנים 1969-1968 השתלט ארגון פלסטיני אותנטי זה על הנהגת אש"ף , שהפך למסגרת גג של ארגוני הפדאיון הפלסטיניים . מנהיג פת"ח , יאסר ערפאת , היה ליושב ראש אש"ף . משנתו האידיאולוגית והפוליטית של אש"ף , אשר נוסחה באמנה הלאומית הפלסטינית משנת 1964 ועברה שינויים אחדים בשנת , 1968 שללה את קיומה של מדינת ישראל וקראה למאבק מזוין "לשחרור פלסטין . " אש"ף ולפניו פת"ח אכן הפעילו "מלחמת שחרור עממית" נגד ישראל , לפני ואחרי מלחמת , 1967 אך ללא הצלחות משמעותיות . לאחר מלחמת 1973 הונע אש"ף , בעיקר בגלל עוצמתה של ישראל , לאמץ לראשונה "תכנית שלבית" ואף דרכים מדיניות במאבק נגד ישראל ובפתרון בעיית פלסטין . הארגון קיבל החלטות ברוח זאת במועצה הלאומית הפלסטינית , ביוני , 1974 ובאוקטובר אותה שנה אושרו החלטות אלה בוועידת הפסגה הערבית ברבאט , שגם הכירה באש"ף כנציגו החוקי היחיד של העם הפלסטיני . אולם , במרוצת השנים הורעו קשריו של אש"ף עם מדינות ערב העיקריות : עם סוריה , על רקע מלחמת האזרחים בלבנון ;( 1976 ) ועם מצרים , בעקבות מסע סאדאת לירושלים , ( 1977 ) והסכם השלום עם ישראל . ( 1979 ) בעקבות המהלומות הצבאיות הקשות , שספג אש"ף בלבנון מידי ישראל ( 1982 ) ומידי סוריה , ( 1983 ) הונע הארגון , ביתר שאת , לאמץ את הדרך המדינית בעימות עם ישראל , דהיינו : חתירה להקמתה של מדינה פלסטינית ברצועת עזה ובגדה המערבית כולל מזרח ירושלים , לצידה של ישראל . הביטוי המפורש והרשמי לדרך זאת ניתן במועצה הלאומית הפלסטינית ה , 19 בנובמבר , 1988 בה הוכרז על הקמתה של מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים , וזאת על בסיס החלטת החלוקה של עצרת האומות המאוחדות משנת . 1947
|
|