|
עמוד:13
פחות בהלכה ( שכן , לפי ההלכה , אסור להתאבד , אך מותר להרוג כשאין ברירה . ( הוא הטיל גורלות וסידר זאת כך שהוא עצמו יצא , לאחר שכבר קודם לכן קיבל אותות מצד הרומיים שיעבור אליהם . מעכשיו הוא במחנה הרומי , כאחד המפקדים היהודיים , ומתחילה פרשת השנאה של עמו כלפיו . בהיותו בתוך המחנה הרומי ניסה , כנראה , בכל כוחותיו , להציל לפחות את בית המקדש , ולמנוע כל מיני צרות נוספות , ובמידת האפשר להציל את חבריו מן הצליבה . לגבי חורבן בית המקדש היו במחנה הרומי שלוש דעות.- האחת , שיש להחריב את בית המקדש בכל מחיר , כי הוא שורש הרעה והמרדנות של היהודים . עמדה קיצונית הפוכה הייתה — שיש לחוס על בית המקדש בכל תנאי , משום היותו מקום קדוש של היהודים לא רק בארץ , אלא אף בחו"ל , ופגיעה במקום קדוש נגדה את הפוליטיקה הרומית הכללית . בעמדה זו — של שמירה על בית המקדש בכל תנאי — היה גם טיבריוס אלכסנדרוס , שהיה רמטכ"ל הצבא הרומי . בעמדה אמצעית , אשר ביקשה שהקנאים ייצאו מבית המקדש ואז יוכלו לחוס עליו היה , לפי כל הנראה , טיטוס , שהרי אספסיאנוס אביו עזב את ארץ ישראל , משום שנהיה לקיסר . יוסף בן מתתיהו טוען שטיטוס , בנו של אספסיאנוס , היה בעמדה של שמירה על בית המקדש בכל תנאי . יש חוקרים המפקפקים בכך . אין ספק שיוספוס ניסה לעשות כמיטב יכולתו כדי לשמור על בית המקדש . בין נפילת בית המקדש לבין תחילת המלחמה , עברו שלוש וחצי שנים קשות והיו שפירשו את ספר דניאל כאילו יש בו רמז על כך . המלחמה נמשכה זמן כה רב כי אספסיאנוס היה מעוניין בכך . לאחר שהקיסר נירון נפל והתאבד , התחלפו במשך שנה שלושה קיסרים ברומי , והאחרון , ויטליוס השיכור והשמן , לא היה אהוד על אנשי הצבא הרומיים , ולא נראה להם מתאים לדרגת קיסר . אספסיאנוס רצה לצבור ולהגביר כוח ומשך את המלחמה במשך כל אותה תקופה מעורערת . אי הכרעה בעניין גורל היהודים , גרמה , כמובן , לכך שהיהודים יכלו להחזיק מעמד . לבסוף הכריחו , כביכול , החיילים את אספסיאנוס נגד רצונו , שהוא יהיה לקיסר רומי וייצא למלחמה נגד אותו שיכור שמן ויטליוס . כך קרה שאת סוף המלחמה ביצע טיטוס , שאותו אנו מכנים טיטוס הרשע , והוא שהחריב את בית המקדש . באותו זמן , לפי הסיפור התלמודי , עוד בטרם עזב אספסיאנוס את הארץ , הצטרף למחנה הרומי גם רבן יוחנן בן זכאי ו בהמשך נשווה שתי דמויות אלה — יוסף בן מתתיהו ורבן יוחנן בן זכאי . גם כלפיו — בגלל
|
|