|
|
עמוד:10
בערבית כבעברית מערכת בניינים , והמלים יצוקות משורש ומשקל בפי שהדבר בעברית . למרות שרוב הצורות בעברית אינן זהות לצורות המקבילות להן בערבית , יכול הבלשן לרשום מערכת חוקים שתגשר בין הצורות . בך הדבר בזוגות ; בל 3- ? לב אךוי-אךץ , ואף הצורות מקטלנ — מקטל , הנראות רחוקות זו בווו , ניתנות לקישור בחוקים פשוטים הפועלים על מלים רבות בעברית ובערבית . והנה למרות הקירבה בץ שתי הלשונות , בוודאי לא נאמר שהעברית והערבית הן שפה אחת ; מכוח ידיעה מושלמת של עברית לא ידע ארם ערבית , וידיעת החוקים הקושרים את העברית לאחיותיה השמיות אינה מקנה שליטה בערבית . נפנה עתה לשכבותיה של העברית . המקרא כתוב עברית , וספרות חז"ל כתובה בחלקה עברית . יש שלשון המקרא ולשון חז"ל משמשות אותו סופר בשתי יצירות שונות , ושתי היצירות מובנות לקורא במידה שווה . עוברה זו והעובדה שאבותינו הם שדיברו בשתי הלשונות לביאות אנשים לומר , שזאת עברית וזאת עברית . אדם שאינו בלשן אינו רגיל למסור לעצמו דין וחשבון על מהות הלשון שהוא נזקק לה . הוא עשוי להרגיש שיש הבדל לשוני בין שני טקסטים , אבל הוא לא יבליל הכללות , ולא יתחום תחומים לשתי ההוויות הלשוניות . תלמיד חבם המצוי אצל המקורות יזהה את מקורותיו הלשוניים של בל טקסט , אבל רק בלשן המשווה את תופעות הלשון בצורה שיטתית יעורר את השאלה , אם לשון חז"ל ולשון המקרא הן לשון אחת . הבלשן ישים לב לכך , שאוצר המלים בשתי הלשונות שונה למדיי , למרות הקירבה הרבה ביניהן . בצד מלים שוות יש מלים המצויות רק במקרא ואינן מצויות בלשון חז"ל , ולהיפך . יתר על כן , רוב המלים בשתי הלשונות שינו את משמעויותיהן , ולפעמים עד בלי הכר . לקח במקרא שונה מלקח בלשון חז"ל , הקרוב במשמעותו לקנה בעברית של ימינו . נתן על שפע משמעויותיו בעברית המקראית שונה מנתן בלשון חז"ל . השוואה שיטתית של משמעויות הפעלים בלשון המקרא ובלשון חז"ל מראה שרוב הפעלים שינו משמעויותיהם . אין ספק שדקדוק לשון המקרא קרוב ללשון חכמים , אבל יש ביניהם , הבדלים של ממש : אין חפיפה בבניינים ; יש בניינים בלשון המקרא ובלשוננו , החסרים בלשון חז"ל ; אין שוויון בהוראות הבניינים , ויש הבדלים במבנה המשפטים . השוואות מאלפות בעניין זה מצויות בספריו של אבא בן דוד . ובך לשון המקרא ולשון חז"ל קרובות זו לזו , עד שאנו משתמשים
|
|