|
|
עמוד:7
פתח דבר משם ספר קטן זה עולה השאלה , מה בין לשוננו אנו לבין הלשון העברית הקדומה , לשונם של אלו שדיברו כאן עברית בימי המקרא . בין דוברי העברית אין שאלה זאת מיוחדת לדורשי העבר המובהקים . היא צפה ועולה שוב ושוב במחשבתם של בני תרבות רבים . המיוחד לנו הוא , שיום יום אנחנו באים במגע עם העברית הקדומה : אנחנו מרבים לקרוא טקסטים הכתובים בעברית קדומה , ויותר מזה אנחנו חשים שהעברית הקדומה חיה בקרבנו . עם הרגשתנו , שלשוננו נבדלת הרבה מהלשון המקראית , אנחנו בטוחים שידיעתנו את לשוננו אנו מקנה לנו יכולת להבין יפה טקסט הכתוב עברית קדומה . גם אם אין אנחנו מנסים להצדיק את הדבר הצדקה עיונית , אנחנו רואים בהיסטוריה של הלשון העברית פלא . וכך השאלה היא שאלה מרכזית בתרבותנו . תשובה מלאה לשאלה לא תינתן אלא לאחר עיון מעמיק ורחב מאד בכל פרקי הלשון . המבקש לקבל תשובה טובה ילמד תחביר לשון המקרא , תורת ההגה והצורות ולימודים אחרים . בספר קטן זה לא ביקשנו אלא לשטוח דוגמאות מרכזיות , שהן חלק מן התשובה המלאה , ואין לפנינו אלא מבחר סובייקטיבי . גם אם כמה סוגיות שהוארו כאן נחשבות סלגיות בעלות חשיבות מיוחדת , סוגיות אחרות הובאו כאן בגלל העדפה אישית ; פרקים אלו עלו במחשבתי , כשביקשתי להשקיף על הנוף השקפה כוללת . ביקשתי להעלות כאן סוגיות מתחומי הבלשנות השונים : שימושי הזמנים , המורפולוגיה של העברית ותחבירה . בכל פרקי העיון עמדה במרכז הסמנטיקה . דבר זה הוא תולדת התפיסה , שהיחס בין משמעותם של דברים לבין הצורה הלשונית שבה הדברים ממומשים הוא מרכז העיון הלשוני . אם בעקבות העיון במבחר קטן זה יבוא עיון של ממש בסוגיות המלאות , יהיה שכרנו מלא . פרופסור אליעזר רובינשטיין
|
|