פרק א' הלל הזקן

עמוד:10

הלל קיבל ללא ספק את ראשית תורתו בבבל , ונחשב כבר שם לתלמיד חכם . בבואו לארץ ישראל קיבל תורה מפי שני חכמי הדור : שמעיה ואבטליון . נראה שהם עצמם הכירו בגדולתו , אך ספק אם גם אחרים באותה תקופה הכירו בכך . עלייתו לגדולה ופירסומו , באו בבת אחת , והיו תוצאה של מקרה נדיר שבו ערב פסח חל בשבת . היתה זו סיטואציה חדשה , שלא היה לה באותה עת פתרון ידוע בהלכה ושגם חכמי הדור לא יכלו להכריע בבעיות הנובעות מן הצירוף המיוחד הזה . משהתברר שהאיש היחיד שהיו בידו הידיעה והיכולת לפסוק הלכה בעניין זה - היה הלל , נעשתה מחווה מיוחדת במינה , וראשי הסנהדרין של אותה תקופה , משפחת בני בתירא , ויתרו על תפקידם ומינו אותו לנשיא הסנהדרין במקומם 5 . בני בתירה נמנים משום כך בין שלשה אישים בהיסטוריה היהודית , שהיו ענווי עולם אמיתיים , אישים שויתרו על מעמדם הגבוה לטובת מי שנראה להם גדול מהם וראוי למלא את תפקידם . עם זאת , עלייתו של הלל למעמד הרשמי של ראש הסנהדרין לא היתה אלא קביעה פורמלית , למה שבבר היה מכוח אישיותו - הגדול והבולט בין חכמי הדור . אמנם דבר זה אינו מפורש . שכן ידיעותינו על מעמדו של הלל ועל תורתו שלפני מינויו לראשות הסנהדרין , כמו גם ידיעותינו על חכמים אחרים באותם דורות הן מועטות ביותר . בדורות ההם עדיין היתה שאיפה עקרונית להגיע לאחידות דעות בבית המדרש . ומשום בך , ההכרעות הן כמעט כולן אנונימיות - פסקי הדין של חכמי ישראל , והמחלוקות , במו גם האישיות המיוחדת של החכמים השונים , מתבטלות אל מול הקונסנזוס של הכלל הגדול . עם זאת , מן המעט שאנו יודעים על חכמי אותם דורות ותורתם , נראה כי הלל עצמו היה מייסדו , ועל בל פנים מפתחו , של ביוון חדש בדרך הלימוד . הלל היה זה שפיתח את כללי מדרש ההלכה ואף השתמש בהם בצורה עקרונית ועקבית כדי לברר ולפתור בעיות בהלכה . אמנם , היה קיים מדרש הלכה גם לפני הלל , אך לא היה זה מדרש שיטתי וכללי . הלל היה הראשון שניסח כללים למדרש ההלכה , שלמרות חילוקי הדעות במשך הדורות ביחס להגדרתם ותוקפם - הם בעיקרם כללי מדרש ההלכה כפי שאנו מכירים היום " . שבע המידות ; ' שדרש הלל לפני בני בתירה , הן הבסיס לשלוש 5 פסחים סו , א . ירושלמי שם פ"ו ה"א . 6 ב"מ פה , א , והם : רבן שמעק בן גמליאל , בני בתירה ויונתן בן שאול . ובירושלמי פסחים פ"ו ה"א : רי אלעזר בן עזריה במקום רשב"ג . 7 תוספתא פסחים פ"ז הי"א . שבע המדות הן : קל וחומר , גזירה שווה , בניין אב מכתוב אחד ומשני כתובים , בלל ופרט , פרט וכלל , ביוצא בו ממקום אחר ) . כנראה מדת "דבר שהיה בכלל Ayr מן הכלל , ( " ודבר הלמד מעיניינו .

ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר