|
|
עמוד:12
הוועד הפועל הציוני : "מי שאיננו רואה בפני מה היהדות עומדת עכשיו הוא עיוור ואיננו יהודי ואיננו אדם ... יכולים לרצוח את כולם . אינני יודע אם יישארו יהודים אחרי היטלו . " בדיון עם המומחים ברחובות לא האריך בףגוריון בנושא השמדת יהודי אירופה . בפתח דבריו אמר : "המוני אנשים - גם יהודים הם אנשים - נעקרו מהמקומות שהם חיו שם ; קיומם הכלכלי נהרס לפי שעה , אם הם ייהרגו בשעת המלחמה - גם זה אפשרי , זה פותר את כל השאלות , אבל אנחנו רוצים לקוות שהם לא ייהרגו ... " בהמשך הוסיף ואמר : "יש פרובלמה של שישה מיליונים יהודים באירופה : אומרים אולי היטלר ישמיד שני מיליונים , אבל בכל אופן תישאר פרובלמה של איקס מיליונים . " מייד לאחר מכן ניגש בן גוריון לדיון העיקרי - איך לתכנן את הבאתם , את יישובם ואת קליטתם של המיליונים . ביצוע התכנית לעליית המיליונים לא נועד להיעשות במשך שנים רבות , אלא בבת אחת . בן גוריון ביקש לבצעה בתוך שמונה עשר חודשים בלבד . גורם הזמן היה גורלי בעיניו . בךגוריון ביקש מן המומחים שכינס להתעלם מאילוצים פוליטיים וכלכליים , להניח כי "יש שלטון ויש כסף , " להניח שיש בידי הציונות כל הכספים הדרושים - "יהיה לנו הכסף , ונוכל לתת כל הצ'ק שהוא , אפילו למיליארדים דולרים ; " להניח כאילו יש בידי העם היהודי השלטון בארץ והכוח לפתוח את שעריה , ואף לאלץ את הערבים לקבל תכנית פיתוח שתכליתה יצירת רוב יהודי בארץ ישראל . במובלע משתמע מדברי בן גוריון כי על המומחים להתעלם גם מן השואה . הדיון ברחובות עוסק כולו , תוך ירידה לפרטי הפרטים , בדרכים האפשריות למימוש תכנית המיליונים , שנראתה דמיונית וחסרת תוחלת נוכח ענני העשן העולים מן המשרפות באירופה . בלשון קרה ותכליתית פורט בן גוריון את החזון האוטופי לשלל מרכיבים מעשיים , וקובע את תכנית המיתאר למימוש הרעיון . הוא מנתח את המצב הצפוי בתום המלחמה : מיליוני עקורים אינם יכולים עוד לחזור למקומות מגוריהם מלפני המלחמה . אחת המעצמות הגדולות , ארצות הברית או אנגליה , תיקח "מיליונים אנשים שנעקרו ממקומותיהם , ישלחו אותם באניות במשך עשרה ימים לארץ ישראל , ויחד עם אניות אלו ישלחו עוד אניות עם מזון , כמו שעושים עם צבא ששולחים אותו מאמריקה . " מנקודת מוצא אוטופית זו מציג בךגוריון לפני המומחים את הבעיות שיצוצו כשיגיעו המיליונים לחופי הארץ : "קודם כול שאלת המזון -
|
|