|
|
עמוד:209
הגיעו להסכמים עם הקהילה בדבר פטור ממסים , ורק אחוז קטן מקרב האוכלוסייה שילם את המס הישיר . דבר נוסף המאפיק את ירושלים בתקופת דיוננו הוא כי יותר נשים מגברים שילמו את המס הקהילתי ( להוציא שנת תקל ז , ( והיחס הוא . 1 : 3 למצב זה אין אח ורע בקהילות ישראל , ואיני יודע את ההסבר לכך . ייתכן שהדבר נעוץ בריבוי הזקנים שחיו בירושלים , מצב שבו הנשים היו צעירות יותר מבני זוגן ותוחלת חייהן הייתה ארוכה יותר . ייתכן גם שהדבר קשור ל'תקנת הרווקים' שהותקנה בירושלים במאה השמונה עשרה , ושאסרה על גברים רווקים בני 60-20 להתגורר בעיר . גם העובדה שמס ישיר נגבה מנשים דומני שהיא יחידאית . יש להניח כי משלמי המס הישיר היו יהודים ויהודיות שלא הגיעו להסדר של תשלום המסים עם הקהילה לכל ימי חייהם ppj תמורת פטור . הסכומים השנתיים ששילמו היחידים כמס ישיר היו קטנים מאוד ( בממוצע כ 1 % מההכנסות , ( וזאת בניגוד למציאות בקהילות אחרות . הנה דוגמאות מפנקס תקנ'ג י 'הכנסה מסים מנשים צדקניות ... אלמנת הרב יעקב אביגדור 4 [ גרוש ] אלמנת חכם רבי בכור סרונסה 5 [ גרוש ] בת חכם רבי קונורטי * . ' ההכנסה הכוללת מסעיף זה לקופת הקהילה הייתה מזערית , ורק מעטים — כמה עשרות מדי שנה — שילמוה . ברוב הפנקסים מצויה אף רשימה שמית מלאה או חלקית ( תלוי במצב הנייר של הפנקס ) של משלמי המס הישיר . לקראת סוף המאה נמצאה ההכנסה ממס זה בירידה . סוג אחר של מסים לקופת הקהילה היה המסים העקיפים על מוצרי צריכה בסיסיים ובעיקר על בשר ועל יין , שנקראו בקהילות האימפריה העות'מאנית בשם 'גאבילה . ' בתקציב קהילת אסתנבול משנת תקל'ב אחוז ההכנסה מהגאבילה היה במעט זהה למס הישיר , דהיינו כ 50 % מסעיפי ההכנסה . אלה היו סעיפי ההכנסה היחידים של הקהילה לפי הרשימה שבידינו . לעומת זאת בירושלים רישומו של מס הגאבילה כמעט שאינו ניכר והוא שולי מאוד בסעיפי ההכנסות ( ראו בטבלה . ( הוא לא עלה לפעמים על כמה עשרות גרושים בשנה ובדרך כלל עמד על כמה מאות גרושים . מס זה , שלא היה פרוגרסיבי , עורר בדרך כלל עימותים חברתיים בקהילות האימפריה העות'מאנית מצד השכבות החלשות , ואילו בירושלים , שכל דפוסי חייה הכלכליים היו שונים , כמעט לא השתמשה הקהילה במכשיר פיסקלי , והעדיפה דרכים אחרות כדי להגדיל את סעיפי ההכנסות שלה . מסים עקיפים נוספים , שחלקם הועברו גם לשלטונות , אכן נגבו בירושלים , כגון מסים על נישואים וכתובות או על עולי הרגל . עיון מדוקדק בטבלאות מלמד שהקהילה גבתה מעולי הרגל יותר מאשר שילמה לשלטונות כדמי מעבר וכדומה . ייתכן שאף פה פעלה הקהילה בשיטת החכירה . בסך הכול גבתה הקהילה מסים עקיפים בממוצע של פחות מ 10 % מהכנסותיה בתקופת דיוננו . ה . תרומות . החל מן המאה השבע עשרה , סעיף זה הוא הנודע ביותר בין סעיפי ההכנסות של קהילות ירושלים וקהילות ארץ ישראל בכלל , והרבה נכתב על אודותיו . כידוע , במאה התשע עשרה הפכו האשכנזים בארץ ישראל את התרומות מחוץ לארץ לשיטת המחיה 38 שם , דף 2 א .
|
|