|
|
עמוד:381
מקדש שבי ציון בפרספקטיבה היסטורית ראינו כי בספר עזרא נחמיה מוקדשת חטיבת פרקים שלמה לתיאור בניית המקדש ( עזרא א-ו , ( וכי לדידו של מחבר החטיבה , תולדות תקופת שיבת ציון הן בעצם תולדות המקדש . מה הן השקפותיו של מחבר החטיבה על מקומו של המקדש בתולדות ישראל ? נוכל לתאר השקפות אלה בנקיטת עמדה כלפי התקוות המשיחיות שנתלו בבניית המקדש , לא מתוך התפכחות אמוציונאלית שיש עמה אכזבה ותסכול , אלא כשלב אחד מעבר לכך : מתוך בחינה מחודשת של משמעות המקדש ומתוך הסתגלות _אידיאולוגית דתית מלאה . לדידו של מחבר עזרא א-ו ( שהוא ככל הנראה מחבר הספר כולו , ( עצם בניית המקדש היא הגאולה . בעוד שלפי השקפותיהם של חגי וזכריה נסבה הגאולה סביב שני צירים — מקדש ומלכות בית דויד — הרי לבעל _עזרא נחמיה יש רק ציר אחד : המקדש . הספר כולו מבטא עמדה אנטי אסכטולוגית מובהקת וביטול גמור של השאיפות לשחרור לאומי ולעצמאות מדינית . הדברים מגיעים עד כדי כך שהוא משכיח לחלוטין את מוצאו של זרובבל בן שאלתיאל מבית דוד . הספר מבטא קבלה גמורה של המציאות המדינית כפי שהיא , ועוד יותר - ראיית המציאות הזאת כביטוי לחסד ה . ' לגבי דידו , ראשית הגאולה היא בהכרזת כורש . _רישיון כורש לבניית המקדש מכוון להגשמת מטרה אחת : 'לכלות דבר _ה' מפי ירמיה' ( עזרא א א . ( כלומר : בניית המקדש היא הגשמת נבואת הגאולה . הפולמוס עם תפיסת זכריה בולט לעין . לגבי זכריה , עוד בשנה השנייה לדריוש היה מקום לפנות אל הי בזעקה _יעד מתי אתה לא תרחם את ירושלם ואת ערי יהודה אשר זעמתה זה שבעים שנה' ( זכריה א יב , ( ואילו לדעת מחבר עזרא נחמיה , כבר שמונה עשרה שנה קודם לכן , עם הכרזת כורש , החלה נבואת הגאולה של ירמיהו להתגשם . המכשיר להגשמת נבואת ירמיהו הוא כורש . _ה' 'מעיר את רוחו , _' ומתוך השראה זו בא כורש לידי פעולה . הבנה כזו של המציאות נמצאת לכל אורך התיאור . פעולת _ה' בתולדות עמו נעשית באמצעות מלכי פרס , והיא מודגשת מאוד בסופו של התיאור : 'וזקני היהודים בונים ומצליחים _99 ראה , למשל : הרן ( לעיל , הערה , ( 89 _עמ' ; 96-94 מיילנבורג , ישעיה _מ-סו , _עמ' ; 760 וסטרמן , ישעיה _מ-סו , _עמ' . 413-412 _"" לעיל , _עמ' _"" . 352-350 על העניין כולו ראה _עוד : יפת , _ששבצר _וזרובבל , _עמ' . 80-71 כדברי עידוד לעם המושפל , שאינו מצליח לסיים את מלאכת הבנייה , או כצמצום חשיבותו של המקדש כדרך לגאולה . אפילו מתוך פירוש מצומצם מסוג זה יש לראות בה תגובה מיוחדת ויוצאת דופן לשאלת בניית המקדש . הרקע לדברים הוא במציאות שבה הבניין עדיין לא נבנה , כלומר : בעיצומם של הימים ושל הבעיות שעמם מתלבטים חגי וזכריה . מתברר אפוא , כי בתקופת שיבת ציון עצמה הובעו לפחות שלוש דעות לגבי בניית המקדש : האחת ראתה צורך דחוף בבנייתו ; האחת דחתה את הבנייה , כי עדיין לא הגיעה שעת הכושר לכך ; והאחת דחתה כליל , מטעמים עקרוניים , את הצורך בבנייתו . הדעה הראשונה גברה על האחרות והבניין הושלם , ואף על פי שהתקוות שנתלו בבנייתו כצעד ראשון לגאולה שלמה לא נתגשמו , נקבעה חשיבות המקדש בתודעת העם לדורות .
|
|