|
|
עמוד:380
פולמוסית מובהקת . בשני החרוזים הראשונים של הנבואה מצויות המילים : כיסאי , הדום רגלי , בית , מקום , מנוחתי — כולן ביטויים הקשורים הדוקות בדרכי הבנתו של המקדש . ואולם , משמעה של הנבואה הוא היפוכן של השקפות אלו : השמים — ולא המקדש — הם כיסא ה ; ' הארץ — ולא המקדש — היא הדום רגליו . מבחינתו של _ה' _אץ אפוא כל צורך במקדש ! במקומות אחדים במקרא מצוי תיאור ה' כשוכן בשמים ; בכך ניתן ביטוי למציאותו , עליונותו וריחוקו כאחד . כך בתפילת שלמה , 'ואתה תשמע אל מקום שבתך אל _השמים' ( מלכים א , ח ל ; השווה פסוקים לט , מג , מט . ( ובקהלת : 'כי האלהים בשמים ואתה על הארץ' ( קהלת ה א . ( בתפילת שלמה ישנה הדגשה מתמדת שהמקדש משמש מקום תפילה לאדם , מעין צינור שמיעה , שבאמצעותו נוצר הקשר בין האדם ובין האל ; אך האל רחוק ' , בשמים . ' הרגשה זו בולטת יותר בדברי קהלת , שיש בהם נימת אזהרה : 'כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים' ( קהלת ה א . ( דברי הנביא בישעיה סו א שונים מן ההקשרים האלה בכך שהם מבטאים בעוצמה רבה את השגב והרוממות האלוהית , אך אינם מרחיקים את נוכחותו . השמים אינם 'מכון שבתו' או מקום הימצאו של אלוהים , אלא 'כיסאו' בלבד , והארץ היא 'הדום רגליו . ' זהו ביטוי לנוכחותו בכול , _מעץ 'מלא כל הארץ כבודו' ( ישעיה ו ג , ( שמתבקשת ממנה מסקנה מעשית : 'אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי' ( שם , סו א . ( אין בכוחו של האדם לבנות בית לה' אשר השמים כולם אינם אלא _'כסאר , ואין האדם יכול לקבוע 'מקום' למנוחת האל ! החרוז השלישי בנבואה מקביל לשני הראשונים וממשיך אותם . מן הדיבור על העם 'אי זה בית אשר תבנו לי , ' עוברת הנבואה לדבר על ה , _' אך במוקד העניין נשארת שאלת הבנייה ' . ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה" ( פסוק ב ' . ( כל אלה' הוא העולם ומלואו _** , שצוין קודם לכן על ידי המריזמוס 'שמים וארץ . ' ה' הוא שברא את היקום כולו ' , את כל אלה , ' וכיצד יוכל האדם לבנות לו בית ? סופה של הנבואה מתייחס אל המקדש מנקודת מוצא אחרת , והמילים _'ואל זה אביט' נשמעות כפולמוס . כאמור , המקדש נתפס לא רק כמקום נוכחות _ה' אלא גם במקום עבודת ה , ' שבו פונה האדם אל אלוהיו . דברי הפולמוס 'ואל זה אביט' מכוונים כנראה אל קו מחשבה זה . האל אינו פונה אל מי שמביא לו זבחים וקרבנות , אלא 'אל עני ונכה רוח וחרד על דברי . _' מכיוון שכך , נתבטלו שני 97 הטיעונים המחייבים את בניית המקדש : אץ הוא נחוץ לא כמקום נוכחות האל ולא כמקום הפולחן . כאמור , נבואה זו חורגת מן ההקשר הכללי שבו יש עמדה עקרונית חיובית כלפי המקדש . משום חריפותה יש הטוענים שאין לפרשה כדחייה כללית ועקרונית של הצורך במקדש אלא רק _94 ראה : א"ב _אהרליך ( שבתי בן יום טוב אבן בודד , ( מקרא כפשוטו , ג , ברלין , 1910 לישעיהו מה ז ( _עמ' . ( 106 _95 ראה : 1 _811 _) _118011- _זז _11 _* _$ 1 _ה _15 _ז _3 _$ _0 _\/ _60 _, _0611 _^ _6 _ז _6 1 . _1 _( _ית _160 _ז _11115€ _) _16 _, _זז _- _< _1- _*/ _€$ _1 _$€ _ז _0 _א _1 _< _1 _ז _1 _\ _1 _ז _>< _11 _$ _0 _\ _1 _€ _ז 1977 _11€ _\ _96 הוי"ו של 'ואל' היא ככל הנראה _וי"ו הניגוד , ויש לפרשה : 'אבל אל זה אביט . ' ראה : _, _ו _12801 _ט _5 . _^ _3 _/ _-, _0 _x _101 _x _1 1910 , _מ _//^^** _' _(> _0 _""" _י _111 _* _5 _ז 485 _0656 _. ק ;§ _1543 _, ראב"ע למקומנו ; אהרליך , מקרא כפשוטו , ג , לישעיה סו ב ( עמ' ;( 160 וסטרמן _, ישעיה מ-סו , _עמ' ; 411 ואחרים . _י וראה גם : _קויפמן , האמונה הישראלית , ד , _עמ' . 146-144 _* כגון : ישעיה ס יג ; סב ח-ט ; סד ח-יא ; סו כ , כג ; ועוד .
|
|