|
|
עמוד:376
נתפסת כעונש , גם המצב הכלכלי הקשה הוא בחזקת עונש על חטא . ואולם על רקע השקפה זו יש בדברי חגי חידוש משמעותי , והוא אופן תפיסתו את החטא . לדידו , החטא הלאומי של ישראל בתקופה זו הוא אי בניית המקדש ! זה הגורם לפגעים כולם , ומשיבוא עניין זה על תיקונו , יחול מפנה בגורלו של העם . בנאום נרגש ביותר , לאחר הנחת יסודות הבית , אומר חגי : 'שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה ... למן היום אשר יסד היכל ה ... ' מן היום הזה אברך' ( חגי ב יח-יט . ( בספר זכריה אין דברים מפורשים בנוסח של סיבה ותוצאה כדוגמת דבריו הנחרצים של חגי , אבל גם הוא מקשר את הדברים באותה רוח : 'תחזקנה ידיכם השמעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים אשר ביום יסד בית ה' צבאות ההיכל להבנות . כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה ... ועתה לא כימים הראשנים אני לשארית העם הזה ... כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה ' _... ( זכריה ח ט-יב . ( בניית המקדש היא נקודת המפנה בין ' הימים האלה' ובין 'הימים הראשונים , ' בין הברכה ובין הקללה . לתפיסה כזאת של בניית המקדש אין תקדים בחשיבה המקראית שלפני חגי וזכריה . נוכל להבין את מלוא משמעותו של החידוש רק אם נראה את מלוא הבעייתיות של המצב הפיסי ושל ההוויה הרוחנית של התקופה . אין בידינו כלים להבהרת הוויה זו על כל גווניה וזרמיה , אך נוכל להזכיר יסודות אחדים הקובעים את דמותה של מחשבת הדור ואשר יש להם זיקה ישירה לענייננו . כדי להבין הוויה רוחנית זו עלינו לחזור אל דור החורבן , שבו בלטו שני רכיבים ביחס למקדש : מחד גיסא , יש למקדש מעמד של קדושה שאין למעלה הימנה . מעמד זה נתבסס על עצם קיומו של המקדש במשך מאות שנים , על היותו מרכז לעבודת _ה' ומוקד של עלייה לרגל , וכן על אירועים היסטוריים , כגון הצלת ירושלים בימי סנחריב או הרפורמה של יאשיהו . קדושה זו ינקה את חיוניותה מסמכות שהצטברה לאורך זמן , מהתמסרות רבת עוצמה בכוחם של טקסים ושל חיבורים ספרותיים , וכן מסנקציות אלוהיות ואנושיות שנתנו לה תוקף מתגבר והולך . מנגד עמדה העובדה המכרעת של חורבן המקדש ושריפתו . ויותר מכך : _שריפת המקדש הוצגה כהגשמת דבר ה' מפי נביאיו . ירמיהו ניבא על חורבן המקדש בדברים בוטים , אם כי עקיפים : 'ועשיתי לבית אשר נקרא שמי עליו ... כאשר עשיתי _לשלו' ( ירמיה ז יד ; והשווה כו ט , ( אך בכל זאת פעמה בנביא תקווה בלתי נלאית שהעם ישוב בתשובה בטרם חורבן . יחזקאל כבר עומד מול החורבן ומציין אותו כעובדה : 'ויעל כבוד _ה' מעל תוך העיר' ( יחזקאל יא כג . ( במציאות של דור החורבן היו קיימים אפוא שני יסודות : מציאות פיסית של חורבן , שהיא עובדה מוחלטת והגשמת דבר ה ; ' וכנגדה אמונה ודאית שכמעט איננה ניתנת לערעור בנצחיות קיומו של המקדש . על עצם המשבר שגרם החורבן בתודעת העם אין צורך להאריך , אך יש לציין שנקודות המוצא להתגברות על המשבר מצויות כבר בדבריהם של נביאי החורבן עצמם , שחזו המשכיות של קיום , ויותר מזאת , אף התחדשות של קיום , מעבר לחורבן . גם ירמיהו וגם יחזקאל עוברים מאוריינטציה כלפי מציאות של חורבן אל אוריינטציה כלפי מציאות של התחדשות , בתוך 83 _על חשיבותם של אירועים אלו לקביעת מעמדם של ירושלים והמקדש בתודעת העם ראה לעיל , פרק תשיעי . 0 ראה , בין היתר : קויפמן , האמונה הישראלית , ד , _עמ' . 50-9
|
|