|
|
עמוד:371
_מכן : 'ובשנה השנית לבואם ... בחדש השני' ( פסוק ח . ( פירוש הדבר _: הקמת המזבח וכינון עבודת קרבנות מלאה מתוארים כפעולה נפרדת ועצמאית , לפני הקמת המקדש ואפילו לפני שהונחו יסודותיו . כיצד קרה הדבר ? חז"ל התלבטו בשאלה זו , שהרי אף על פי שהמזבח עמד בחצר המקדש , קדושתו נבעה מקדושת המקדש . תשובתם היתה : 'שלושה נביאים עלו עמהם מן הגולה . אחד שהעיד להם על המזבח , ואחד שהעיד להם על מקום המזבח , ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית' ( בבלי , זבחים סב _ע''א . ( מכאן שהפעולה נעשתה בהתאם לדברי נביא , שחידשו הוראת שעה . את טעמה של הוראה זו נימקו אמוראים מאוחרים יותר בכך ש'קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד _לבוא' ( שם קז ע"ב . ( בסיפור שבעזרא ג אין זכר לעוברות אלו , וגם בספרי הנביאים בני הדור אין התייחסות למערכת שאלות זו . מעמדת חגי לגבי 'פולחן המזבח' ( ראה להלן ) ניתן ללמוד שדעתו הייתה שונה מזו המיוחסת לו , או לזכריה ולמלאכי , על ידי חז"ל . ייתכן אפוא , שיש להסביר את העניין באופן שונה . העובדה ששבי הגולה נאספו לירושלים בחודש השביעי דווקא , והביטחון שבו ניגשו לבניית המזבח , מלמדים שלאמיתו של דבר לא היה במעשיהם משום חידוש : הם המשיכו מנהג קיים ונתנו לו תוקף מחודש . יתר על כן , יש אפילו לשאול , שמא גם סיפור זה עוצב על פי השקפותיו של מחבר עזרא נחמיה ואינו מתאר את מהלך המאורעות בדיוק מלא ? רישיון כורש כלל הרשאה לבניית הבית , תוך ציון תפקידו : 'אתר די ךבחין ךבחיןי ( מקום ש ( ב _0 זובחים זבחים ) ( עזרא ו ג , ( אך לא התייחס בנפרד למזבח . בהתאם לכך , הזקנים המתארים לפני תתני את מפעלו של ששבצר מיד לאחר קבלת רישיון כורש , מתייחסים רק להנחת יסודות המקדש ואינם מזכירים כלל הקמת מזבח ( עזרא ה טז . ( לעומת זאת , על פי עזרא ג , הפעולה הראשונה של שבי ציון הייתה דווקא הקמת המזבח וכינון פולחן קבע . נראה שיש מקום להרהר , שמא המזבח לא היה כלל חידושם של שבי ציון והיה קיים באותו מקום , 'על מכונתו , ' עוד קודם לרישיון כורש ולשיבת ציון . מתוך נטייתו לראות בשבי ציון בלבד את תושביה של פחוות יהודה , מחבר עזרא נחמיה ייחס להם ולמנהיגיהם את בניית המזבח , אך גם בתיאורו נשאר זכר למציאות שאינה קושרת את בניית המזבח להקמת המקדש . דעתנו נוטה לאפשרות זו , אך אין בידינו נתונים מספיקים כדי להוכיחה בוודאות . אל 'פולחן מזבח' ללא מקדש מתייחס גם חגי . בנבואה אל העם , שצורתה שאלת הלכה בענייני טומאה וטהרה , הוא _מכריז : 'כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני , נאם ה , ' וכן כל מעשה ידיהם , ואשר יקריבו שם טמא הוא' ( חגי ב יד . ( חגי מתייחס בכל נבואותיו אל בניית המקדש ואל כל הקשור בו , וכן אף בנבואה זו , כפי שעולה בבירור מתוך המשכה בפסוק טו ואילך . כאן הוא עונה בתקיפות על שאלה , שאמנם אינה נשאלת במפורש אך משתמעת מן הנאמר : מדוע יש צורך נחרץ בבניית מקדש אם פולחן הקרבנות הסדיר מתקיים בין כך ובין כך ? תשובתו היא : 'ואשר יקריבו שם טמא הוא . ' העם טמא וקרבנותיו טמאים , ועל כן אין הברכה שורה בקרבו . רק בניית המקדש תסיר את הטומאה , _70 על משמעותו של תאריך זה ראה לעיל , _עמ' 351 והערה . 46 _71 לשון התיאור ברורה מאוד , ומודגשת בה הקביעות והסדירות של הפולחן . הוא מהווה סיכום , במינוח כוהני , של לוח קרבנות השנה , מעין זה שבבמדבר כח-כט . על כן לא נתברר לנו מדוע מכנה קויפמן פולחן זה כ'פולחן עראי' ( האמונה הישראלית , ד , _עמ' . ( 192
|
|