|
|
עמוד:370
וכתוצאה מכך את היפגעותם ממעשיו של ישמעאל בן נתניה . לאור נתונים אלה , יהיה זה סביר להניח שתופעת העלייה לרגל הקיפה אנשים ממקומות נוספים , ואולי עלו לירושלים בחג הסוכות מכל שרידי היישוב שנותר בארץ לאחר החורבן . אף על פי שבית המקדש עצמו היה 'לשרפת אש' ( ישעיה סג י , ( הם הביאו עמם 'מנחה ולבונה ... להביא בית ה . " משמע שפולחן כלשהו המשיך להתקיים בתחום המקדש . האם ניתן ללמוד מכך שהפולחן בכללו היה מוגבל , ללא הקרבת קרבנות מן החי , או שמא זהו נתון המיוחד לאנשים אלה ואין ללמוד ממנו על הכלל ? ואם אמנם היה זה הכלל בתחילה , האם נשאר נוהג זה על כנו גם בהמשך התקופה ? על שאלות אלו אין בידינו להשיב . יש לשאול עוד אם העלייה לרגל הייתה חד פעמית , דבר שאירע מיד לאחר החורבן , ומתוך הזדהות פנימית עמו , או שנמשכה גם לאחר מכן ? גם על שאלה זו ניתן להשיב רק בדרך הסברה , ונראית בעינינו האפשרות השנייה מן הראשונה . אם היה בלבם של אנשי הצפון עוז רוח לעלות לירושלים מיד לאחר החורבן , בתנאים קשים שלאחר מלחמה ומתוך סיכון עצמי , סביר להניח שהמשיכו בכך גם לאחר מכן , כשנתייצב המצב המדיני והארץ שקטה . אין בידינו ידיעות נוספות ביחס לתקופת הגלות , אך הבעיה נמשכת גם בתחילת תקופת שיבת _ציוץ , ומכך ניתן אולי ללמוד לגבי מה שקדם לה . בספר _עזרא נחמיה מתואר בהרחבה כינון עבודת _ה' בירושלים , והתיאור מניח שני שלבים נפרדים : הראשון — הקמת המזבח , והשני — בניית המקדש . בעזרא ג מסופר כי עם בוא החודש השביעי נאספו העם 'כאיש אחד אל ירושלם' ( עזרא ג א , ( ואז הוקם המזבח : _'ויקם ישוע בן יוצדק ואחיו _הכהנים וזרבבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אלהי ישראל להעלות עליו עלות ככתוב בתורת משה איש האלהים . ויכינו המזבח על מכונתו י ' ( שם , פסוקים ב-ג . ( סיפור זה הוא רב עניין , ובעיקר בתאריכו . מתיאור המאורעות שקדמו , בפרקים אב , אין אנו יודעים באילו חודשים חלו המאורעות , ואין המחבר טורח להזכירם . אבל כאן נזכר לפתע החודש — הוא החודש השביעי , כמו בירמיה מא . במועד זה נאספים העם 'כאיש אחד אל ירושלמי . בניית המזבח המתוארת לאחר מכן איננה מוצגת כמטרת ההיקהלות לירושלים , אלא רק כהמשכה , כלומר : בואם כרוך בעלייה לרגל בחודש השביעי . ואמנם , החג היחיד הנזכר באותו חודש שביעי הוא חג הסוכות : 'ויעשו את חג הסכות ככתוב , _ועלת יום ביום במספר כמשפט דבר יום ביומו' ( פסוק ד . ( עוד מסופר שם שמאותה עת ואילך נתכנו על המזבח קרבנות סדירים ופולחן קבוע : _'ואחרי כן עלת תמיד ולחדשים ולכל מועדי ה' המקדשים ולכל מתנדב נדבה לה" ( פסוק ה , ( ומודגש שפולחן הקרבנות המלא נכון על המזבח מבלי שהיה המקדש קיים : 'והיכל ה' לא _יסד' ( פסוק ו . ( בשלב זה של האירועים עדיין לא הונחו אפילו יסודות המקדש , דבר שנעשה רק כמחצית השנה לאחר _68 קוכמן הגיע למסקנות מעניינות בדבר מעמדה המיוחד של ירושלים החל בימי כורש ואילך . הוא מעלה את האפשרות שגם בתקופה הניאו בבלית היה לאתר הפולחן בירושלים מעמד מוכר . ואולם באשר לאופיו הוא קובע שנולד 'לא לצורכי הקרבת עולות אלא כאתר להקרבת מנחה ולבונה ( ירמיה מא ה . ' ( כלומר , הוא מניח שהמתואר בירמיה מא ה היה הנוהג המחייב לכל אורך התקופה . ראה : קוכמן , יהוד מדינתא _, _עמ' . 26 _69 כתוב זה , וכן הנתונים בנחמיה ח , שימשו נקודת מוצא להבנת תולדות המועדים בישראל ובעיקר לשאלת מוצאו ותולדותיו של יום הכיפורים . ראה : י' ולהויזן , אקדמות לתולדות ישראל ( תרגום י' ברכיהו , ( תל אביב תרצ"ח , _עמ' 88 ואילך ; קויפמן , האמונה הישראלית , א , _עמ' . 218-217
|
|