|
|
עמוד:346
הגדרת התקופה , המסגרת הכרונולוגית והמקורות הגדרתה המקובלת של התקופה כ'תקופת שיבת ציון' נובעת מן ההשקפה שלאחר המשבר של חורבן ממלכת יהודה והליכת העם בגולה , השיבה מבבל קובעת שלב חדש בתולדות ישראל . השקפה כזאת תופסת את המציאות ההיסטורית בארץ ישראל בעקבות החורבן והגלות כמצב שנוצר בו הפסק גמור ברצף ההיסטורי . הרצף חודש רק כחמישים שנה לאחר מכן וראשיתו נעוצה בהכרזת כורש , שבעקבותיה נוצרו התנאים _לישיבת ציון' ונתממשה תקומת ישראל . השקפה זו מקובלת על היסטוריונים רבים , אך מקורה ועיקר ביסוסה בתיאור ההיסטורי של ספר _עזרא נחמיה . ניתן לומר כי הנחותיה ההיסטוריות הן שתיים : תפיסה של שבר ברצף ההיסטורי בארץ ישראל , והתחדשות שנבעה כל כולה מבחוץ . אך ספק אם השקפה כזאת , לפחות במלוא היקפה ולפרטיה , הולמת את המציאות ואת הסבירות ההיסטורית . הדיון המלא בשאלה זו אין מקומו כאן , אך בהמשך נעלה הרהורים אחדים הנוגעים בה . מה הם הגבולות ההיסטוריים המדויקים של התקופה ? כאמור , מקובל לראות את תחילתה בהכרזת כורש בשנה הראשונה למלכותו ; אך מתי יש לקבוע את סופה ? ומה התקופה הבאה אחריה על פי אותה דרך הגדרה ? דומה שלא ניתן להשיב על שאלות אלו . תקופת הבית השני נחלקת לתקופות משנה על פי השלטון המדיני בארץ ישראל , כלומר : תקופת שלטון פרס 332-539 ) לפסה"נ , ( תקופת השלטון ההלניסטי 142-332 ) לפסה"נ , ( ממלכת החשמונאים , _וכן הלאה . באופן מעשי אפוא פותרים ספרי ההיסטוריה את שאלת סיומה של תקופת שיבת ציון על ידי זיהויה עם 8 תקופת השלטון הפרסי , או על ידי הקבלתה למתואר בספר עזרא נחמיה . לאמיתו של דבר , אין לתקופתנו הגדרה היסטורית מדויקת , לא של סופה ואף לא של ראשיתה , ותיאורה כ'תקופת שיבת ציון' מתייחס בעצם לתופעה ההיסטורית של תקומת ישראל לאחר החורבן ולא לגבולותיה הכרונולוגיים . הכרונולוגיה של התקופה נקבעת על ידי שילוב נתונים מקראיים _וחוץ מקראיים . המערכת הכרונולוגית של מלכי פרס נקבעה בדייקנות מרובה על ידי פרקר _ודוברשטיין , והנתונים הסינכרוניים ראה , למשל : קויפמן , האמונה הישראלית , ד , _עמ' . 174-168 וראה : קוכמן , יהוד מדינתא , _עמ' . 30-3 דוגמה מעניינת להתלבטות בשאלה זו מצויה בספר שערך ח '' ה _בן ששון , תולדות עם ישראל , א , _תל אביב תשכ '' ט . בספר ארבעה חלקים ; השני השני . מצד אחר , בחלק השני של הספר , 'ימי הבית הראשון ושיבת ציון , ' מוקדש הפרק האחרון ל'גלות בבל , שיבת ציון ותקופת שלטון פרס' ( _עמ' , ( 173-154 _וישיבת ציון' אינה אלא סעיף קצר אחד ( _עמ' . ( 165-160 התפיסה ההיסטורית של הספר ברורה , והפרק הנידון מתייחס למעשה ל'תולדות עם ישראל תחת שלטון בבל ופרס , _' אך השימוש במושג הבלתי מדויק 'שיבת ציון , ' וסקירת התקופה לאור סוג המקור שבו היא מתוארת , מקשים על קביעת הגדרות היסטוריות מדויקות . בהם מכונה : 'ימי הבית הראשון ושיבת ציון' ( עמ' _, ( 173-93 והשלישי : 'ימי הבית השני' ( _עמ' . ( 294 _-177 התקופה המכונה 'ימי הבית השני' מתחילה רק בתקופת הממלכות ההלניסטיות , לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי אלכסנדר _מוקדון 332 ) לפסה"נ , ( כלומר , קרוב למאתיים שנה לאחר חנוכת הבית
|
|