|
|
עמוד:311
תקופת ההמשך התקופה השנייה של בניית הקהילה _האזרחית המקדשית ושיקום ירושלים נפתחה בהכרזת ארתחשסתא _הא' 423-464 ) לפסה"נ , ( אשר ניתנה לעזרא הסופר בשנת 458 לפסה"נ . הכרזה זו ציינה את הצעד החשוב הראשון בהפיכת הקהילה האזרחית המקדשית לגוף עצמאי , בעל זכויות משלו , עצמאי במידה מסוימת גם ביחס למדינת שומרון ולמנהיגיה . הכרזת ארתחשסתא ( עזרא ז _יא-כו ) כוללת : א . מתן _רישיון למתנדבים לעלות לירושלים ורשות לנשארים בגלות לאסוף עבורם תרומות . ב . צו לאוצר המלכות לתמוך במקדש 'אלההם די בירושלם . ' ג . מתן פטור למשרתי המקדש , ואולי גם לכל חברי הקהילה , מתשלום מסים לאוצר המלכות . _14 ויינברג , הקהילה _האזרחית המקרשית , _עמ' . _117 הנהר , מהרה ההוצאה תהי ניתנת לאנשים האלה , אשר לא לבטל . ואשר הם צריכים , ובני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלוהי השמים , חיטים , מלח , יין ושמן , כדבר הכוהנים אשר בירושלם , יהי ניתן להם יום ביומו , בלא משגה . אשר יהיו מקריבים ניתוחים לאלוהי השמים , ומתפללים לחיי המלך ובניו . וממני ניתן צו , כי כל איש אשר ישנה את הדבר הזה , ייסח עץ מביתו , וזקוף ייתלה עליו , וביתו אשפה ייעשה על זה . והאלוהים אשר שיכן שמו שם ימגר כל מלך ועם אשר ישלח ידו לשנות , לחבל את בית האלוהים הזה אשר בירושלם , אני דריוש נתתי צו , מהרה ייעשה . הכרזתו של דריוש היא ביטוי של תמיכה בולטת בקהילה הצעירה . עם השינוי ביחסם של השלטונות , קראו חגי וזכריה בשנת 520 לפסה"נ למנהיגי הקהילה לבנות את המקדש ( חגי א ב ואילך ; זכריה א א ואילך . ( הבנייה נשלמה בשנת 515 לפסה"נ . אבל בתיאור החגיגה של חנוכת הבית לא נזכר אף אחד ממנהיגי הבנייה . הכוהן הגדול ישוע בן יוצדק עוד יופיע מאוחר יותר . לעומת זאת , זרובבל בן שאלתיאל מבית דויד נעלם כליל מזירת ההיסטוריה . הסיבה להיעלמו איננה ברורה . האם מרד בשלטון פרס — דבר שאינו סביר — או סולק בשל תעמולה לחידוש שלטון בית דויד ? מכל מקום , עובדת היעלמו של זרובבל השפיעה על התפתחותן של קהילת שבי הגולה וירושלים . אפסה התקווה להפיכת קהילת שבי הגולה למלכות בית דויד , ואבדו הסיכויים להפיכת ירושלים לעיר מלוכה . נכזבה תקוותם של חוגים מסוימים בירושלים שנהו אחרי רעיונות אלו . משירדו צאצאי בית דויד מהבמה , נתחזקו מגמות התפתחות אחרות ביהודה ובירושלים : היישוב ביהודה התפתח כקהילה _אזרחית מקדשית , שמרכזה ירושלים . הקמת המקדש בשנת _515 לפסה"נ היא המאורע האחרון שנזכר במקורות על תקופה ראשונה זו של ירושלים וקהילת שבי הגולה . מכאן ואילך משתתקים המקורות למשך שישים שנה 458 / 7-515 ) לפסה"נ . ( את שתיקת המקורות קשה להסביר באובדן המקורות בלבד . התקופה היתה , כנראה , דלת אירועים . אפשר לשער שאחרי ההישגים הראשונים בהקמת הקהילה ובשיקומה של ירושלים השתררה עייפות , אשר נמשכה עד אמצע המאה הה' לפסה"נ .
|
|