|
|
עמוד:181
המשמעות הדתית של בית המקדש נשאלת עתה שאלה כפולה : כיצד מצטיירת משמעותו הדתית של בית המקדש אצל רוב מקורות המקרא , ומהן ההשלכות החברתיות של דימוי זה ? נעיין קודם בשאלה הראשונה , שכן תשובתה היא חד משמעית , לאמור : ברוב מקורות המקרא , היינו בספרות המזמורית , בספרות הנבואית ובספרות ההיסטוריוגרפית , ואף בספרות _הבתר מקראית מצטייר בית המקדש כמקום משכנו של אלוהים עלי אדמות . אשר לספרות הנבואית , אין להבין את חזון ההקדשה של ישעיהו ( פרק ו , ( את חזון אחרית _11 עיין : ב' אופנהיימר _, 'הקדשת ישעיהו וגלגוליה במסורת _חז '' ל , ' הנ"ל ( עורך , ( המקרא ותולדות ישראל ( _מחקרים לזכרו של י' ליוור _, ( _תל אביב תשל"ב _, _עמ' . 50-18 הנוסחה המשנה תורתית 'לשכן / לשום שמו שם' מתחלפת בסגנון המשוחרר לחלוטין מכל זכר מיתולוגי , והוא : 'הבית אשר בניתי לשמך' ( מלכים א , ח מד , מח , ( בעקבות לשונו של ירמיהו המדבר על 'בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ( בראשונה ' ( ( ירמיה ז י , ועוד הרבה ;( 'העיר אשר נקרא שמי עליה' ( שם כה _כא . ( בעל ספר דברי הימים אומר באופן סתמי 'להיות שמי שם' ( דברי הימים ב , ו ה וכוי , ( _'בירושלם יהי שמי לעולם' ( שם לג ד . ( ולא זו אף זו : גם אלה המתפללים מחוץ לירושלים , בשעה שהם בשבי האויב , תפילתם מכוונת כנגד ירושלים ובית המקדש : 'והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתתה לאבותם , העיר אשר בחרת והבית אשר בניתי _לשמןל' ( מלכים א , ח מח . ( הווה אומר , כל תפילה עולה לשמים דרך הבית אשר שם ה' נקרא עליו , כך הן גם תפילותיהם של דניאל ( דניאל ו יא , ( של בעל חזון עזרא ( ד נח ) ושל טוביה ( ג יא ;( אף הם מכוונים את תפילתם אל ירושלים ואל בית המקדש , מנהג שהשתרש בישראל עד היום הזה . אף זאת , לא ישראל בלבד מתפללים במקום זה , אלא גם הנוכרי הבא מארץ רחוקה . כדברי הנביא האלמוני מגלות בבל , האומר : 'כי ביתי בית תפלה _יקןךא לכל העמים' ( ישעיה נו ז . ( משמע , התפקיד החברתי של בית המקדש , כפי שנתבאר בפסוקים כב-סו , עולה בקנה אחד עם התבטאויותיו של ישעיהו השני , אף כי גם נביא זה דבק במסורת העתיקה בדבר היות המקדש מקום מושבו של אלוהים , כפי שנראה להלן . פרק זה מכיל אפוא את קשת הגוונים הרחבה שבהם מצטיירת משמעותו הדתית של בית המקדש , החל בתפיסה הקדומה שעל פיה ה' שוכן בערפל וכי המקדש הוא בית זבול , דרך המקור _הכוהני המדבר על 'כבוד ה" 'השוכן' בבית , עד ללשון הרפלקטיבית המרומזת של ספר דברים , שלפיו ה' שם או שיכן את שמו בבית , והגישה התיאולוגית המפורשת , הטוענת כי ה' שוכן בשמיים וכי בית המקדש איננו אלא מקום תפילה אל היושב בשמיים אשר 'נקרא שמו עליו . ' ספר דברים מדבר על מקום אלמוני בלבד אשר בחר ה ; _' בחירה זו יכולה להתחלף , כפי שקרה במשך תקופת השופטים ; ואילו בחירת ירושלים , שהיא הנושא של ספרי שמואל ומלכים , היא לעולמים ' . המקום' האלמוני של ספר דברים הוא המרכז הפולחני שבו מקריבים קרבנות , ואילו המקדש כפי שהוא מצטייר במלכים א , ח הוא מקום תפילה בלבד אל היושב בשמיים . הוא יהיה בית תפילה לישראל ולכל הגויים .
|
|