|
|
עמוד:180
וגו' ( דברי הימים ב , _כו טז-כא . ( נמצאנו למדים כי לפי הפסוקים א-יא , שעניינם הבאת _הארון לבית המקדש , הנקרא בפיוט הקדום 'בית זבל , ' היינו בית נשיאות , בהתאם לאטימולוגיה האוגריתית של המילה , בית המקדש הוא מקום משכנו של האלוהים עלי אדמות ; שם הוא יושב ישיבת קבע לעולמים . מחבר היחידה הספרותית הזאת רואה את בית המקדש באספקלריה של המשכן , כפי שהוא מתואר במסורת הכוהנית הקדומה . אווירה אחרת לחלוטין שלטת בחלק השני של הפרק , פסוקים יב-כא , _כב-נג ; שם שומעים אנחנו את הדי הסגנון של ספר דברים , אלא שמדובר , כאמור לעיל , בבחירת עיר , בית ומלך : 'מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים , לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם , ואבחר בדוד להיות על עמי _ישראל' ( פסוק טז . ( יתרה מזו , הארון מתואר בצורה אחרת מאשר במקורות הכוחניים : _'ואשם שם מקום לארון אשר שם ברית ה' אשר כרת עם אבתינו בהוציאו אתם מארץ מצרים' ( פסוק _כא . ( הווה אומר , הארון מכיל את הלוחות ותו לא ; אין זכר לכרובים ולאמונות הכרוכות בהם , בדיוק כפי שמדגיש בעל ספר דברים כי הארון לא היה אלא מקום לשני לוחות העדות ( דברים י א-ה ) ובצד הארון היה מונח ספר התורה אשר כתב משה ( שם לא כה-כו . ( מגמת הרציונליזציה של האמונה העתיקה בדבר ייחוד מעמדו של המשכן ובית המקדש מגיעה לשיאה בתפילה הארוכה בפסוקים כב-נג , אשר נתחברה כנראה בגלות בבל , כפי שיוצא מפסוק מו ואילך . מבחינה ספרותית חוזרים ונשנים כאן שני מוטיבים מרכזיים , אחד בעל משמעות מעשית הלכתית , ואחד בעל משמעות עיונית תיאולוגית . המוטיב הראשון מתגלם בלשונות התפילה החוזרים ונשנים בשמות : תפילה , רינה , תחינה ובפעלים להתפלל , להתחנן . מוטיב זה נמשך לאורך כל התפילה . מכאן מסתבר כי בית המקדש הוא מקום תפילה , ואין זכר לעבודת הקרבנות . המוטיב העיוני כלול במשפטים כגון : 'ואתה תשמע אל מקום שבתך אל השמים ושמעת _וסלחת' ( פסוק ל , ( או : 'ואתה תשמע השמים מכון שבתך' ( פסוקים לט מג , ( וכיוצא בזה . מחבר התפילה אף יוצא חוצץ נגד התפיסה הקודמת , שעל פיה בית המקדש הוא מקום מושבו של האלוהים : 'כי האמנם ישב אלהים על הארץ ? הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך , אף כי הבית הזה אשר בניתי' ( פסוק כז . ( הווה אומר : בית המקדש הוא בית תפילה אל היושב בשמים , כנאמר : השמים כסאי והארץ הדם רגלי , אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי ( ישעיה סו א . ( _8 _הנומינתיות של הקרבה הבלתי אמצעית של ה' מסבירה גם את האמור במשנה על עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים : 'הגיע לארון , נותן את המחתה בין שני הבדים ; צבר את הקטרת על גבי גחלים ונתמלא כל הבית כלו עשן . יצא ובא לו בדרך בית כניסתו ומתפלל שלא להבעית את _ישראל' ( יומא ה א , ( גדול היה החשש שמא יקרנו אסון , ולא בכדי נאמר להלן : 'ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש' ( שם ז ד _9 . ( השווה : _מ _6 _\\ _' _' _, _^ _1 _. _1101 _( _1 _, _* _1116 _8001 _2817 $ 81 __ _1 _ז _11031 _1461 _> _כ _811 _נ _< _מ _08311110 _3 _, _מ 90 _£ _? _. _^ _003 _( _113 _. קק _10 _, _/ _. 405 , _88 ( 1968 ) , נראה כי פרק זה איננו משל ישעיהו השני , שכן יחסו לבית המקדש היה שונה , כפי שנראה להלן .
|
|