|
|
עמוד:179
התיאולוגיה של המקדש התיאולוגיה שנרקמה סביב המקדש משתקפת היטב במלכים א , ח . ברור כי פרק זה מורכב משתי שכבות היסטוריות : השכבה הקדומה מקיפה את פסוקים א-יג , והשנייה כוללת את ברכת המלך לקהל הנאספים ( פסוקים יד-כא ) ואת תפילתו למען ישראל ( פסוקים כב-נג . ( פסוקים א-יג מספרים על הבאת הארון במונחים הידועים לנו מן המסורת הכוהנית הקדומה . מודגש מוטיב הכרובים ( פסוקים ו-ז , ( הידוע לנו משמות כה טו-כב ומבמדבר ז פט . כמו כן מסופר על הענן לפי מתכונת המסורת הכוהנית . כנגד האמור בפסוקים י-יא : 'ויהי בצאת הכהנים מן הקדש והענן מלא את בית ה , ' ולא יכלו הכהנים לעמד ולשרת מפני הענן , כי מלא כבוד ה' את בית ה , " יש להשוות את שמות מ לד-לה : 'ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן . ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד , כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן . ' אכן , תיאור חנוכת הבית בא כנגד תיאור חנוכת המשכן בימי משה . לפי שני המקורות גם יחד מסומנת נוכחות ה' בדימוי 'כבוד ה , " האופייני למסורת הכוהנית . כבוד ה' שוכן בתוך המשכן או בתוך בית המקדש בין הכרובים , וסימן נוכחותו הוא הענן . אל סיפור זה מצטרפת התפילה העתיקה שנמסרה לנו בלשון פיוט ; היא מדברת ישירות על _ה' ולא על כבוד ה . _' הטקסט המלא מצוי בתרגום השבעים ; וזה לשון הפיוט : > ה' הכין שמש בשמים < בנה בניתי בית זבל לך ה' אמר לשכן בערפל מכון לשבתך עולמים ( פסוקים יב-יג . ( הניגוד בין אור השמש והערפל , כלומר החושך של הדביר המלא ענן הקטורת , קובע את אופיין של שתי השורות הראשונות . ה' רוצה לשכון בערפל 'כי לא יראני האדם וחי' ( שמות לג כ , ( כדברי המסורת הכוהנית במקום אחר . נוכחותו _הנומינוזית של ה , ' _הגונזת בחובה סכנות , היא מקור הסיפור על מות בני אהרון , שהקריבו 'לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם' ( ויקרא י א , ( והיא ההסבר למות עוזא על אשר אחז בארון ( שמואל ב , ו ז ; והשווה דברי הימים א , יג י . ( ברוח זו מסביר בעל ספר דברי הימים את הצרעת של המלך _עוזיה עזריהו : _'וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו , ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת . ויבא אחריו עזריהו הכהן , ועמו כהנים לה' שמונים בני חיל ... ויאמרו לו ... צא מן המקדש כי מעלת ... ויזעף עזיהו ... ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה" _7 וזה לשון תרגום השבעים _10 _£ _\ _' _6 _\ _' _קנ _108 _9 _^ _10 _\ _' _67 _\ _' _0 _גןט _^ _ש _\ _' _טקט _0 ( שם מובא הקטע בסוף הפרק . ( דומה כי המתרגם היווני גרס בטעות : ה' הבין _ובו . ' ה-ח , ( בניגוד לדברים יב . בכך הוא ביטל למעשה את חשיבותו ומשמעותו הדתית של הארון , שהועבר למקום פרטי , לבית אבינדב אשר בגבעה ( שמואל ב , ו ג . ( המסקנה ההיסטורית העיקרית : ריכוז הפולחן בישראל , כפי שהוא מנוסח בספר דברים , קודם לבחירת ירושלים . הוא מתייחס אל התקופה הקודמת לידי דויד .
|
|