|
|
עמוד:178
שמו שם' מלמד על שייכות : המקום הנבחר שייך לה . ' הוא בתחום שליטתו ונוכחותו הישירות , בתחום הקודש ; רק שם מותר להקריב לו קרבנות . נמצאנו למדים כי דברים יב מכיל שני חידושים עקרוניים לעומת המסורת הכוהנית העתיקה . החידוש הראשון הוא בעל אופי הלכתי , והכוונה להיתר שחיטת חולין , כלומר הפקעת ההלכה הכוהנית הקדומה , שלפיה כל שחיטה , אפילו לצרכים פרטיים , היא מעשה סקראלי — קרבן שלמים שיש להביא 'פתח אהל _מועד' ( ויקרא יז . ( מבחינה היסטורית , היתר שחיטת חולין משקף את התנאים של ארץ ישראל , כאשר פולחן השעירים נעלם והמרחקים הפכו את תקנת ההיראות הקדומה לגזרה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה . מסתבר שהמקור _הכוהני , אשר נתחבר בארץ ישראל , גונז בחובו מסורות עתיקות מימי המדבר . בעל ספר דברים מתקן מסורות אלה ומנתק את שחיטת החולין מן התחום הפולחני . החידוש השני הוא בעל אופי רעיוני : כנגד התפיסה הקדומה , אשר לפיה אוהל מועד או המשכן היה מקום משכנו של האלוהים ( שמות כה ח ועוד , ( נאמר כאן כי ה' שיכן או שם את שמו במקום הנבחר , הווה אומר שאינו שוכן שם ממש ; מחבר ספר דברים מגלה בצורה זו שהתפיסה הקדומה , על סגנונה האנתרופומורפי לציון הנוכחות האלוהית , אינה נוחה לו . יתרה מזו , בפרשת הבאת הביכורים נאמר במפורש 'והלכת אל המקום אשר יבחר _ה' אלהיך לשכן שמו שם ... ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך . וענית ואמרת לפני _ה' _אלהיך ... והנחתו לפני ה' אלהיך והשתחוית לפני ה' אלהיך' ( דברים _כו ב-י . ( וכן נאמר בפרשת המעשר : 'ואמרת לפני ה' אלהיך' ( פסוק יג . ( לשונות אלה מעידות כי העומד 'במקום הנבחר' הוא 'לפני ה' _אלהיר . מאידך גיסא , תפילתו של מביא המעשר נפתחת במילים : 'השקיפה ממעון _קדשך מן השמים' ( פסוק טו . ( זאת ללמדנו , כי הנוכחות האלוהית מתפרשת כאן באופן שונה לחלוטין מאשר באמונה הקדומה , האומרת כי ה' שוכן על הכפורת ומדבר אל משה מבין שני הכרובים , מה גם שאין זכר בכל ספר דברים לכרובים ולכפורת . אמנם המחבר מזכיר את הענן אשר ליווה את ישראל במסעיו במדבר ( דברים א לג ועוד , ( אך אין זאת כי אם מסורת קדומה , חסרת תוקף כלפי ההווה . נראה לי כי התיאולוגיה החדשה על שימת שם _ה' היא התשובה לייאוש שפקד את העם אחרי חורבן שילה ושבי הארון בידי פלשתים , שכן מאורע זה עירער בוודאי את אמונתם של פשוטי העם בה . ' אמנם האגדה על תעלולי הארון אצל הפלשתים , כאשר שבר את פסל _דגון ועורר מהומה אצל תושבי אשדוד , גת ועקרון , ועל האסון שפקד את אנשי בית שמש שראוהו כשהוחזר משדה פלשתים ( שמואל א , ה - _0- באה להוכיח את עליונותו ולהרגיע את העם . אולם בעל מחשבה תיאולוגית כבעל ספר דברים לא היה מוכן לקבל את התירוץ של אגדה זו . תשובתו הייתה כי _ה' אינו שוכן במקום הארון ; הוא רק שם או משכן את שמו שם ; הוא עצמו יושב בשמיים , אך יש להביא לו קרבנות במקום שהוא בלבד בחר . מאידך גיסא היה זה דווקא שמואל אשר _'התיר' את הבמות , כלומר את ריבוי מקומות הפולחן ( שמואל א , ט יב-יג ; י הפולחן בישראל , _' תרביץ , כח ( תשי '' ט _, ( _עמ' ; 153 138 וכן ראה : אופנהיימר , הנבואה הקדומה , _עמ' , 153-141 בייחוד _עמ' 143 ואילך . _5 לעתים נרדפות בעברית המלים שם / יד ומשמעותן מצבת זכרון , _כתובת : שמואל א , טו יב ; שמואל ב , ח ג , יג ; ישעיה נו ה . _6 הרחבתי את הדיון על בעיות אלה במאמרי , 'ריכוז
|
|