|
|
עמוד:89
עשוי להשתקף בנבואת יחזקאל פרקים _ח-י , שם מסופר על התועבות שנערכו במקדש ובין השאר טקסי פולחן ארץ מצרים . הופעת פסמתיך בארץ שילהבה בלי ספק את היצרים האנטי בבליים שבלב ההנהגה המדינית בירושלים , אולם מגמות אלה ניתרגמו להתקוממות גלויה נגד בבל רק לאחר עלייתו של פרעה _חפרע _68 _) _ד _1 _ק _( _. _\ לכס המלכות , בראשית שנת . 589 עם פלישת נבוכדנאצר לארץ בשנת 589 / 8 אנו מגיעים אל התפנית השישית והאחרונה בקורות ירושלים . יהודה היתה נתונה אז במצב חמור בייחוד משלוש בחינות : א ) בידודה המזהיר בזירה , עשר המדינית , פרט לתמיכה הרופפת והבלתי מספקת שהגישה מצרים ; ב ) חולשתה הצבאית , שכן שנים לפני כן הוגלה מיטב צבאה המקצועי ועל כן לא יכלה להתייצב כראוי מול העוצמה הבבלית ; ג ) המערך הפנימי החצוי של תושבי ירושלים , שהתחלקו ל'ניצים _/ מצדדי המלחמה עם בבל , ו'יונים' חסידי מדיניות הפיוס עם בבל . לאור נסיבות אלה יש להעריך משנה הערכה את יכולת , עמידתה של העיר במצור קשה וממושך . קביעת משך זמן המצור תלויה בשיטה הכרונולוגית אותה מאמצים . 14 לפי מניין שנות המלוכה של צדקיהו מניסן , 597 נמשך המצור כשנה וחצי ( עד אב ;( 587 ואילו לפי לוח תשרי , הנקוט בידינו , נמשך המצור שנתיים וחצי ( עד אב . ( 586 על המלחמה האחרונה של יהודה עם הבבלים נשתמרו במקורות המקראיים ידיעות מפורטות ביחס לירושלים בלבד . במקורות האפיגרפיים העבריים מובאים פרטים גם על לכיש ועל ערד ומספר מקומות שוליים יותר . יתר על כן , על ההיאבקות עם הבבלים ועל ממדי החורבן שפקד את ירושלים מעידות החפירות הארכיאולוגיות בייחוד בשנים האחרונות _" . התיאור המקראי בספר מלכים מתרכז , רק בשלביה האחרונים של המערכה על ירושלים ובחורבן העיר , אך פרטים על השתלשלות המצור בכללו עולים בנבואות ירמיהו ויחזקאל . מלך יהודה ניסה לגייס גם סיוע צבאי ממצרים , בייחוד חיל רכב , כנרמז אצל יחזקאל . אולם , מעל לכול , הפעילה יהודה לחץ על פרעה כדי שישגר חיל עזר לארץ ישראל . ואמנם , בכך אילצה את הבבלים להסיר את המצור מעל ירושלים לשעה קלה , כדי שיוכלו לקדם את פני הצבא המצרי . חיל המשלוח המצרי היה דל מכדי שיצליח במשימתו . כפי שניתן להסיק מן התאריכים הנקובים בספר יחזקאל , כוח המשימה המצרי הגיע לארץ והובס על אדמתה בין טבת לניסן ; 587 דהיינו העזרה המצרית באה רק מקץ שנה לאחר תחילת המצור על ירושלים . בשנה שלאחר פעולת הנפל המצרית , שבה עדיין החזיקו מגיני הבירה מעמד , הסגירו מקצת תושבי ירושלים את עצמם לידי האויב . על העורקים מן הבירה ניתן ללמוד מדברי צדקיהו לירמיהו : 'אני דאג את היהודים אשר נפלו אל הכשרים פן יתנו אתי בידם והתעללו בי' ( ירמיה לח יט . ( לפי ירמיה נב כט גלו מירושלים בשנת השמונה עשרה לנבוכדנאצר 832 נפש ; מדובר בשנה שלפני נפילת העיר בשנת _תשע עשרה למלך לבבלים כבר בשנת 597 / 8 או בשנת _16 . 588 אפשר שבנוסף ליהודים שערקו אל הבבלים , לחמו בשורות נבוכדנאצר גדודי יהודים שהוגלו מירושלים כעשר שנים לפני כן בידי מלך בבל ( ראה לעיל . ( 14 על השיקולים הכרונולוגיים ראה : מלמט , שם , _עמ' . 247-243 _15 ראה : מלמט ( לעיל , הערת כוכב , ( _עמ' . 287-285 שם גם עמדתי על השערתי משנת _, _7 _#£ _5 _, 9 ) 1950 עמ _' _, ( 226 / 7 כי אזור בנימין ( ובית לחם ) לא נפגע על ידי מסע נבוכדנאצר , כי , ככל הנראה , נכנע
|
|