איגרות אל־עמארנה

עמוד:19

השלכת _האיגרות על המקרא ה'תיק' של ירושלים משמש עדות חיה ומופת למאבקה העיקש של עיר מלוכה כנענית על שלמותה ועצם קיומה . זאת ועוד : למסמכים אלה השלכות מבחינות שונות על המסופר במקרא בדבר מעמדה וקורותיה של ירושלים הקדומה . עולה מיד על הדעת הפרשה המקראית הקרובה אליהם ביותר בזמן , היינו , כיבוש הארץ בימי יהושע , והמלחמה עם אדוני צדק מלך ירושלים ובעלי בריתו . על פי מסורת המקרא , דורות אחדים לאחר ימי אל עמארנה הגיעו בני ישראל לכנען . לפי עדות המקרא , חדירתם היתה מעבר הירדן המזרחי והם הקימו ראש גשר בגלגל , ליד יריחו . משם פילסו להם דרך לפנים הארץ , כנראה בתחום הגבולין שהפריד בין שטחי ריבונותן של שתי החטיבות המדיניות , שלפי תעודות אל עמארנה תבעו לעצמן את ההגמוניה בהר המרכזי , היינו , ממלכות שכם וירושלים . לפי התיאור המקראי , הצעד הישראלי הבא — כריתת ברית ואסאלית עם ארבע ערי החיווי בראשות העיר גבעון _- חשף את אגפה הצפוני מערבי של ממלכת ירושלים וגרר אחריו תגובה מדינית וצבאית מיידית מצד מלכה ( יהושע י " . ( קשה להסיח את הדעת מן הנסיבות האסטרטגיות הדומות לאלו שאיימו על ירושלים בתקופת _11 _השווה-ק 1 _ס _151301110 : _מ _011 _> 60 י 1 _, _דז _6 ק 303-316 8 . _1 _* 31 _. קק , _080 _, 37 ( 1975 ) , י _101030 ) ' 111 _1116 _000 _^ _11681 _£ _13 מצב ואת סוכן המלך ' ! ( מכתב מס' . ( 287 הדרישות לסיוע מצרי דחוף מלוות על פי רוב באיומים , כגון : 'ואם אין צבא קשתים השנה הזאת - ואבדו כל ארצות המלך , אדוני ' ! ( מכתב מס' . ( 288 מצד אחר חזה כנראה שליט ירושלים מבשרו את האמת המרה שבפסק הדין ההיסטורי , שמצרים היא 'משענת הקנה הרצוץ' ( ישעיהו לו ו , ( אימרה שהושמעה בירושלים כעבור שש מאות וחמישים שנה . אכן , גם כאשר גמרה מצרים אומר להיענות לתביעותיו של בן חסותה , שהיו כרגיל בתקופת אל עמארנה צנועות למדי — כגון הבקשה למשלוח יחידה של חמישים חיילים כדי לתגבר את חיל המצב בעירו — החשת העזרה היתה בחזקת משימה קשה ומסובכת . שכן הבסיסים המצריים שברצועת החוף הדרומית של ארץ ישראל , ובראשם עזה , מושב הממשל הצבאי והאזרחי העיקרי של מצרים בכנען , היו במרחק רב מירושלים , ודרכי הגישה עברו בשטח עוין ורעוע מבחינת מצב הבטחון . יתר על כן , באותו פרק זמן כבר נתרופף במידה ניכרת השלטון המצרי בפרובינציה של כנען , ונושאי כליו הלכו והסתאבו , כצפוי במשטר קולוניאלי ממושך . אין תימה , אפוא , ששליט ירושלים חוזר ומתלונן לפני פרעה על מחדלי הפקידות המצרית ואוזלת ידה . אולם בלית ברירה נשארת ירושלים , המוקפת אויבים , ממלכה כפופה למצרים , וביחסי כפיפות חמורים יותר משאר ערי המלוכה בכנען . שליטה נוטל לעצמו את התואר הבלתי רגיל 'חייל רגלי' של צבא מצרים , כמחווה של התרפסות , וקושר את גורלו לחלוטין בשלטון פרעה . כך הוא כותב לאדוניו בלשון פתטית , כי אם לא תגיע העזרה המיוחלת תוך זמן קצוב , 'ישלח נא המלך סוכן ויקחני נא אליו יחד עם אחי , ומות נמות ליד המלך , אדוננו ' ! ( מכתב מס' . ( 288

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא