|
|
עמוד:11
סיכום מיקומה של ירושלים בלב הרי יהודה , במרכז ארץ ישראל ובתחומי האקלים הים תיכוני , יכול היה להיחשב כמיקום נוח מבחינת התנאים הטבעיים , ולפיכך כגורם המסביר את התפתחותה . אולם ניתוח מפורט של איתורה של עיר דויד , גרעינה הראשוני של ירושלים , הצביע על כך שהיא היתה רחוקה מצירי הדרכים הראשיות , על גבול המדבר , ובעלת פוטנציאל חקלאי מוגבל למדי . התנאים באתרה של עיר דויד , ובמיוחד ההיצמדות אל מעיין הגיהוץ , כמקור מים יציב , ואל שטחי קרקע חקלאית באגן נחל קדרון , אפשרו את התפתחותו של יישוב בינוני , שרבים כמוהו התקיימו ברחבי הרי יהודה ובארץ כולה . נראה , לפיכך , שעלייתה של ירושלים מכפר בינוני לעיר , בעלת חשיבות כה רבה , שתחומי השפעתה נמדדים בקנה מידה ארצי ובין לאומי _, התרחשה לא בשל תנאי הטבע , אלא למרות מגבלותיהם של תנאים אלה ; את התפתחותה זו של העיר יש לייחס לגורמים היסטוריים , _36 _קרמון _, ירושלים . _37 אהרוני , אטלס כרטא , מפה , 10 _עמ' _38 . 17 אהרוני , ארץ ישראל , עמ _' _39 . 46 אהרוני , אטלס כרטא , מפה , 56 _עמ' _40 . 44 י' רול , 'מערך הדרכים התמיות בארץ ישראל , ' קדמוניות , 35-34 ( תשל _'' ו , ( עמ _41 . 50-38 ' ר' אלנבלום , 'הדרך הצלבנית מלוד לירושלים , _' י' בן אריה , י' בן ארצי _וח' גורן ( עורכים , ( פרקים בגיאוגרפיה יישובית היסטורית , ירושלים תשמ '' _ח , _עמ' . 218-203 דרך האורך העיקרית , שעברה לאורך שדרת ההר המרכזית מדרום לצפון , עוקבת אחר קו פרשת המים הארצית בקטע שבין חברון לבין בית אל ומנצלת את במת ההר הרצופה הקיימת בהרי יהודה . בהגיעה סמוך לירושלים עולה הדרך לאורך רחוב דרך חברון של ימינו אל סביבת תחנת הרכבת וכתף הינום , ומשם היא פונה לצפון מערב ועוקבת אחר קו פרשת המים הארצי . היישוב ששכן בעיר דויד נותר אפוא רחוק מדרך האורך , והגישה אליו היתה כרוכה בירידה ממנה , כפי שמעידים דברי הנער לאדונו בסיפור פילגש בגבעה : 'לכה נא _ונסורה אל עיר היבוסי הזאת ונלין בה' ( שופטים יט יא . ( שאלת מקומה של ירושלים ביחס לדרכי הרוחב ממערב למזרח מורכבת עוד יותר : ראשית , מירושלים מזרחה , כל הדרכים החוצות את מדבר יהודה צריכות להתמודד עם המדרגות התלולות של מדבר יהודה , וכמעט בכולן ישנם קטעי דרך קשים , המכונים בדרך כלל בשם 'מעלה . ' שנית , מירושלים דרומה אין דרכי הרוחב יכולות לעבור אל עבר הירדן , בשל תלילותו של מצוק ההעתקים ובשל קיומו של ים המלח ; לכן יש לחפש את נתיביהן של הדרכים הקדומות , שנשענו על תוואים טבעיים מצפון לירושלים . הנתיב הנוח ביותר מבחינה טופוגרפית , הנזכר גם במקורות כנתיב תנועה 38 מהיר , עולה מהשפלה בדרך מעלה בית חורון וחוצה את במת ההר סמוך לא רם . המשכו של נתיב זה יורד ליריחו בנתיב בית אל-טיבה ( עפרה . ( ככל הנראה , זהו הנתיב המתואר במלחמת יהושע בן נון במלכי ההר ( יהושע י י . ( דרכי רוחב נוספות המוליכות לירושלים , כדוגמת הכביש הרומי מאמאוס דרך _אבו ע'וש וקולוניה , הכביש הרומי מבית גוברין ( אלבתרופוליס ) לירושלים דרך נתיב _הל"ה ומושב מטע ; או הדרך הצלבנית מלוד לירושלים ; ואף כביש שער הגיא , שהוא הנתיב הראשי לירושלים בימינו — הם נתיבים שנקבעו _תסללו לאחר שהיתה ירושלים לעיר מרכזית ולבירה , וממילא נבנו בנתיבים המוליכים אליה .
|
|