|
|
עמוד:7
אבלות ביטויי הכאב והיגון של יהודי במות אחד משבעת הקרובים לו : אם , אב , אח , אחות , אשה או בעל , בן , בת . שורה של דינים קובעת את האסור , את המותר ואת הדברים שאדם חייב לנהוג בהם , אם כדי שלא להפריז באבל או כדי שלא להקל ראש באסון . ימי האבלות מתחלקים לארבעה : ( א ) "אנינות — משעת הפטירה ועד לקבורה ; _ ( ב ) שבעת הימים שלאחר הקבורה ; ( ג ) "שלושים יום שלאחר הפטירה , שנוהגים בהם אבלות על כל הקרובים ; ( ד ) שנים עשר חודש שנוהגים בהם אבלות על אב ואם בלב . 1 לכל פרק זמן דינים משלו . אבינו מלכנו תפילת תחנונים , שכל פסוקיה פותחים בתיבות "אבינו מלכנו . " לראשונה היא נזכרת בתלמוד ( תענית כה ע " ב ) כתפילה שרבי עקיבא אמר בזמן עצירת גשמים . לשני הפסוקים שבגמרא ניתוספו במרוצת הדורות עוד פסוקים : תשעה עשר כנגד תשע עשרה ברכות שבתפילת העמידה , ולימים נוספו עוד עקב הגזירות והמצוקות . התפילה נאמרת בימי הצום , בראש השנה וביום הכיפורים ובימים שביניהם , לאחר תפילות העמידה בשחרית ובמנחה . אבלי ציון חבורות של יהודים שהתאבלו כל ימיהם על חורבן ירושלים והתפללו לגאולתה . הם לבשו שחורים , התנזרו מאכילת בשר ומשתיית יין והשתדלו לגור בירושלים . ראשיתם מיד לאחר חורבן בית שני . משהותר ליהודים לשבת בירושלים , לאחר הכיבוש הערבי , נצטרפו רבים לחבורות אלה , שהיו קיימות בכל תפוצות ישראל . גם מקרב הקראים התיישבו רבים בירושלים ונהגו כדרכם של אבלי ציון . משנכבשה הארץ במאה הי"א בידי הסלג י וקים והצלבנים , חדלו חבורות אבלי ציון מלהתקיים . _אבן גבירול , שלמה ( רשב"ג ) 1057-1020 בקירוב . מגדולי המשוררים והפילוסופים העבריים בימי הביניים . נולד במאלגה שבספרד ומת בוולנסיה . תחילה חי בעיר הולדתו מאלגה ואחר כך עקר עם משפחתו לסארגוסה . בילדותו סבל ממחלות קשות . אף נתייתם בעודנו ילד . החל לכתוב שירים בגיל צעיר . כמנהג אותם הימים תמכו בו נדיבים שונים כדי שיהיה פנוי לעיסוקיו הרוחניים . נודעת קינתו על הוצאתו להורג של אחד ממיטיביו : "בימי יקותיאל אשר נגמרו . " אף כתב קינה על מות רב "האי גאון , אחרון גאוני בבל . בין תומכיו חיה אף ר ' שמואל הנגיד וגם לו הקדיש כמה שירים . נאלץ לעזוב את סארגוסה בשל מחלוקת חריפה עם פרנסיה , ומאז אין יודעים מה עלה בגורלו . יצירתו הפיוטית מגוונת . ניכרת בה נימת עצב ויאוש , הן בשל צרותיו האישיות והן בהשפעת האסכולה הפסימית שבשירה הערבית . חיבר חרבה שירי חול ושירי קודש , ומהם שנכנסו לסידורי התפילה התימניים , הספרדיים והאשכנזיים כאחד . הנודע שבהם הוא "כתר מלכות , " _הימנון שעיקרו אמונה , אסטרולוגיה והגות פילוסופית . יש נוהגים לאומרו בליל יום הכיפורים לאחר תפילת ערבית . לאבן גבירול מיוחס הספר "מבחר הפנינים . " שירתו של אבן גבירול השפיעה רבות על המשוררים העבריים שקמו אחריו . אבל רבתי אחת מן המסכתות הקטנות . על הרוב היא נדפסת בסוף סדר נזיקין שבתלמוד . יש שהיא מכונה בלשון סגי נחור "מסכת שמחות , " לפי שהיא עוסקת בהלכות גוסס , הלוויית המת , דיני הספד וקבורה , ניחום אבלים ודיני אבלות . חכמי התלמוד ראו אותה "כברייתא והם מצטטים ממנה הרבה בתלמוד . בנוסח שבידינו י " ד פרקים אולם יש בתלמוד ציטטות ממסכת זו שאינן בנוסח שבידינו . היתה אף מסכת "אבל זוטרתי " ( קטן ) שעסקה בהלכות חולה שנוטה למות . ציטוטים הימנה מצויים בספרות הגאונים ומכאן הידיעות עליה . נשתמרה בכתבי יד ונדפסה , כמוה כ"אבל רבתי , " במהדורות מדעיות . אבות דרבי נתן אחת מן המסכתות הקטנות . על הרוב נדפסת בסוף סדר נזיקין שבתלמוד . מיוחסת לתנא ר י נתן הבבלי . לפי תוכנה היא המשך "לפרקי אבות והיא כוללת אגדות , אמרות ודברי חכמים . מצויינת הרבה בראשי תיבות אדר " נ . שנוספה מאוחר יותר , קניין התורה , כפרק שישי . היא נחלקת לשלושה חלקים . פרק א עד פרק ב משנה יד . כאן שנויות האמרות של חכמי התורה מימות שמעון הצדיק עד תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי לפי סדר הזמנים . בכך נתכוונו להוכיח כי שלשלת המסורת לא פסקה מימות משה . מפרק ב משנה טו עד סוף פרק ד באים המאמרים לפי תוכנם ועניינם . הפרק החמישי כולל דברי אגדה ערוכים לפי סדר המספרים האמורים בהם . שמה "אבות " על שהיא כוללת את מאמרי המוסר של י אבות העולמ י , חברי בית הדין הגדול , או י האבות הראשונים . הרוצה להיות חסיד יקיים דברי אבות אלה — אמרו חכמים . לפיכך קבעוה בסדר נזיקין , העוסק בעניינים המסורים לבית דין . הגאונים נהגו ללמוד אותה מדי שבת בחודשי הקיץ , וכך נוהגים בעדות אשכנז גם בימינו לומר פרק פרק מדי שבת לאחר תפילת המנחה בין פסח לסוכות . בתימן למדו מסכת אבות בין פסח לעצרת בכל שבת לפני תפילת מנחה . אבות הטמאות בדיני ישראל תופשים דיני "טומאה וטהרה מקום נכבד . עיקרם בימים שבית המקדש היה קיים , והיה אסור למי שנטמא באחד מאבות הטומאה להיכנס למקדש ואף לא לאכול קודשים ( אין איסור נגיעה בטומאה למעט טומאת מת לגבי כהן , ( והוא הדין לגבי "תרומות "ומעשר שני ( יש מתנות כהונה המותרות באכילה בטומאה , כגון : הזרוע והלחיים והקבה . ( אבות הטומאות הן טומאות המטמאות אדם וכלים , מאכלות ומשקאות , ועושות את הנטמא מהן ראשון לטומאה . אב הטומאה הוא הדרגה העליונה של טומאה — להוציא את המת ( או איברי המת , ( שהוא אבי אבות הטומאה — ואפשר שיהא המת אב אבי אבות הטומאה — וממנה מסתעפות תולדות : ראשון לטומאה , והוא זה שנטמא מאב הטומאה ; שני לטומאה , שנטמא מראשון לטומאה ; שלישי ורביעי . כל הדרגות שלמטה מאב הטומאה נקראות בשם ולד הטומאה . והרי כמה מאבות הטומאות : הנטמא מן המת ; שמונה מיני שרצים שבתורה ( כשהם מתים ;( הנבלה ; המצורע ; זרע הגבר ; נידת האשה . אבות נזיקין ארבעה נזקים עיקריים המפורשים בתורה , שיש ללמוד מהם את דיני הנזקים הרומים להם והנחשבים בתולדותיהם . ואלה הם : ( א 1 השור ( נזקי קרן וכל נזק שמזיקה הבהמה שאינו בדרך הנאתה ;( ( ב ) הבור ( כל התקלות שנעשות על ידי אדם ברשות הרבים ;( ( ג ) המבעה ( שן , כלומר נזקים שעושה בהמתו של אדם בדבר שהוא דרך הנאתה ;( ( ד ) ההבער ( נזקי אש וכל כיוצא בה . ( אבות מלאכות ל"ט המלאכות העיקריות והיסודיות האסורות "בשבת , שמסתעפים מהן תולדותיהן . המלאכות שעשייתן נאסרה בשבת לא פורטו בתורה . חכמים מנו אותן על פי המלאכות שנעשו במלאכת "המשכן , משום שנאמר על השבת " לא תעשה כל מלאכה , " וכל מה שנעשה כמשכן נקרא מלאכה . לפיכך נקבע שכל מה שנעשה במשכן הוא המלאכה שאסרה התורה בשבת , ואלה הן המלאכות שנצטוו שלא לעשותן בשבת : ( א ) י " א מלאכות לתיקון צורכי אוכל נפש ( כגון חורש , זורע , קוצר , אופה . ( ( ב ) כ י מלאכות להתקנת מלבושים ומנעלים ( וביניהם גוזז צמר , מעבד עורות , אורג ותופר . ( ( ג ) בי מלאכות בכתיבה ( הכותב , והמוחק על מנת לכתוב . ( ( ד ) הי מלאכות לבניית דירה וליצירת כלים . ( ה ) המלאכה האחרונה — הוצאה והכנסה מרשות היחיד לרשות הרבים ולהיפך . "על נהרות בבל . " על פי א . מ . ליליאן הגשת מזון לאבל . תחריט , גרמניה . 1726
|
|