|
|
עמוד:32
( שרת , ( ראש המחלקה המדינית בסוכנות _ואחר כך שר החוץ . בדרך כלל פעלו השניים כנושא זה מתוך הסכמה מלאה . דעותיהם נחלקו רק עם סיום הפרשה , בשלהי שנת . 1949 משעלתה לראשונה , בסוף שנת , 1936 האפשרות שארץ ישראל תחולק בין היהודים והערבים , היתה תגובת ההנהגה בעניין ירושלים נחפזת במקצת , ובינואר 1937 הסכים בן גוריון לוותר על שלטון יהודי בירושלים . הוא אמר כמרכז מפא"י : ... ' ברור שהעיר ירושלים ובית לחם מוכרחות לצאת מן החשבון . זה צריך להיות שטח אינטרנציונל תחת שלטון עליון של אנגלים בהנהלה מקומית — יהודית ערבית . ' ההתנגדות לדברים אלו בקרב שוללי החלוקה ומחייביה כאחד היתה נחרצת , ובן גוריון נסוג מעמדתו . באפריל 1937 אמר , כי אין הוא מתאר לעצמו שמישהו יתמוך בתכנית חלוקה כלשהי , בלי שלפחות חלק מירושלים יהיה בידיים ציוניות . מכאן ואילך , במהלך דיוניה של ועדת החקירה הבריטית הממלכתית ' ) ועדת פיל ( ' ועוד לפני שהוגש דיךוחשבון הוועדה ב 7 ביולי , 1937 גובשה תפיסה ציונית מקורית בשאלת עתידה של ירושלים . עיקרה של תפיסה זו היה , שהסיכוי לריבונות יהודית בירושלים טמון בחלוקתה . חשוב לזכור , שזה היה רעיון ציוני מראשיתו , ושום גורם אחר בעל עניין בירושלים , והיו רבים כאלה , לא הציע לחלק את העיר . הצעת הציונים לוועדת פיל גישה ציונית זו שוכללה בחודשים הבאים לכדי תכנית ממשית שהוגשה ל'ועדת פיל' בראשית יולי , 1937 ערב פרסום הדין וחשבון שלה . אפשר למצוא בתכנית זו שלושה עקרונות יציבים , שלא השתנו בהמשך והיו למעשה לתקדים בדיוני החלוקה השונים בעשור שקדם ל . 1947 הבהרתם תסייע בידנו במידה רבה להסביר את צעדיה של ההנהגה הציונית מאוחר יותר : א . התנועה הציונית דוגלת בחלוקה מרחבית של ירושלים , כלומר מציעה להפריד בין העיר העתיקה וחלק מן העיר החדשה במזרח ובין עיקר העיר החדשה , במערב , אותו החלק שבנייתו החלה במאה התשע עשרה . ב . כל תושבי ירושלים היהודים יהיו אזרחי המדינה היהודית , לרבות אלה שיישארו בחלקה המזרחי של העיר , שלא יהיה כריבונות יהודית . הרצון להפיק יתרונות מן העובדה שרוב תושבי העיר היו יהודים , עבר כחוט השני במשך כל הדיונים על המדיניות בשאלת ירושלים ו ההנחה היתה , כי הרוב היהודי היציב בירושלים חייב להניב עם הזמן גם פרי מדיני כלשהו . ג . הר הצופים דהיינו האוניברסיטה העברית ובית החולים 'הדסה , ' יהיו תחת ריבונות , יהודית . זו לא היתה הכרעה גיאוגרפית גרידא , שכן מאחורי תביעה זו עמד הרעיון , שגם אם ירושלים לא תהיה בירתה של המדינה היהודית , היא תישאר מרכזו הלאומי והרוחני של העם היהודי בעולם כולו , וההנהגה הציונית ייעדה לאוניברסיטה העברית מקום מרכזי בקביעת מעמדה של ירושלים כתור מרכז יהודי , רוחני ותרבותי . בעיית המקומות הקדושים בירושלים הטרידה מאוד את המדינאים הציונים . אולי משום
|
|