|
|
עמוד:88
' עמידר , ' והממשלה המריצה גם את החברות 'רסקי ו'שיכוך לבנות שם . בניית השיכונים מדרום וממערב לירושלים נועדה לסתום את הפרצה היישובית שבין שכונת קטמון וכין שכונת _בית וגן ולהפוך אזור זה למכונה ומיושב . נוסף על כך , היו בשולי השטח העירוני ובתוכו חלקות פנויות של קרקע נטושה שיועדו לבנייה . ממערב לגבעת רם השתרע שטח שנודע בשם 'חוות הווזיר . ' והממשלה ביקשה להקצותו לבניית שיכון לפקידי ממשלה שלא נמצאו להם פתרונות דיור מה _? צאי הקיים כירושלים ( כיום שכונת גבעת מרדכי . ( כן הוקצו _שטחי קרקע קטנים לבנייה באזור רחביה וקריית שמואל ובמרכז ירושלים . הממשלה התכוונה למכור שטחים אלו לחברות בנייה שונות במחיר גבוה ממחירן של הקרקעות שבשולי העיר ; כלומר , הדירות שתוכננו לבנייה שם היו יקרות יותר ויועדו אפוא לבעלי אמצעים ( על בניית השכונות החדשות בשנות החמישים , ראה פירוט במאמרם של י' _בן אריה וא' וגר בכרך זה . ( כמוזכר , מרבית השטחים שהוקצו לבנייה היו מחוץ לגבולה העירוני של ירושלים , והקצאתם לבניית שיכונים שיקפה את כוונת ישראל להרחיב את שטחה העירוני של ירושלים , כעיקר לכיוון דרום מערב , ולשנות את ייעודן של הקרקעות החקלאיות של הכפרים הערביים שננטשו באזור זה לצורכי פיתוח עירוני . בסופו של דבר סופחו לירושלים גם השטחים הבנויים של הכפרים בית צפפה , עין כרם ומלחה ( שני האחרונים כפרים נטושים שאוכלסו בעולים חדשים ) והם נהפכו לשכונות עירוניות . תחום השטח העירוני של ירושלים נקבע רק במחצית שנות החמישים , לאחר ויכוחים קשים בין אגף התכנון הממשלתי ועיריית ירושלים ובין רשויות הפיתוח _הכפריות חקלאיות , שדרשו כי הממשלה תקצה קרקעות ממערב לירושלים להקמת יישובים חקלאיים חדשים . סיכום ומסקנות במשך מלחמת העצמאות ואחריה , עד קיץ , 1949 שוכנו מחדש בירושלים _כ 20 אלף פליטי מלחמה יהודים , בעיקר בשכונות שנטשו הערכים . נוסף על כך נטשו את העיר _כ 15 אלף תושבים יהודים , פליטי מלחמה ואחרים . בתום הקרבות היה מספר התושבים היהודים _כ 83 אלף נפש . במארס 1950 שב וגדל מספר תושביה של ירושלים הישראלית לכדיכ 100 אלף נפש , כמספר התושבים היהודים בירושלים ערב פרוץ מלחמת העצמאות . התפרסותה של אוכלוסיה זו במרחב היתה שונה לעומת התפרוסת שאפיינה אתהאוכלוסיה היהודית לפני המלחמה . השינוי היה תוצאה מן המלחמה וההתארגנות בשנה שחלפה מתום הקרבות עד חתימתם של הסכמי _שביתת הנשק . העיר חולקה בין ישראל לירדן כך , שבתחום הירדני לא נותרו יהודים ובתחום הישראלי לא נותרו ערבים , למעט בית צפפה . בשטח שנטשו הערבים במערבה ובדרום מערבה של ירושלים שוכנה אוכלוסיה יהודית , שמרביתה פליטי מלחמה ועולים חדשים . באזורים שנטשו הערבים התגוררו ערב המלחמה כ 35 אלף נפש , וקרוב ל 30 אלף יהודים שוכנו במקומם בבתים ובשכונות הנטושות . האוכלוסיה היהודית שהשתכנה בשכונות הערביות היתה כמובן בעלת אופי שונה מזו שנטשה אותן . שוני אחד מקורו בשוני תרבותי כללי כין ערבים ליהודים . הבא לידי ביטוי גם בגישות שונות למרחב ולשימוש בו . במרחב העירוני הנטוש של ירושלים , שרובו לא
|
|