|
|
עמוד:73
הקהילה ליהודי ירושלים , ' שפעל מטעמו של 'הוועד הלאומי ליהודי _ארץ ישראל , ' היה לכאורה המסגרת האזרחית העליונה של יהודי העיר ; אולם החברות בוועד הקהילה היתה על בסיס רצוני וכך גם הפעילות במסגרתו , ורוב התושבים הדתיים אורתודוקסיים לא הכירו בו . הוא גם היה חסר תקציבים ומנגנונים לפעולה יעילה בתקופת חירום . הפיקוד הצבאי בעיר היה בידי מפקדה מטעם הפיקוד של ארגון ה'הגנה , ' אך גם היא לא היתה מסוגלת לאכוף את מרותה על כל הלוחמים בעיר , שכן רבים מהם השתייכו לארגוני 'הפורשים , ' אצ"ל ולח"י . לצד הכוח הלוחם של ה'הגנה' פעלה מסגרת צבאית למחצה , 'משמר העם , ' שנועד לטפל באוכלוסיה הלא לוחמת בזמן מלחמה והיה מעין שילוב של משטרה אזרחית והג"א . מאחר שלא התגבש מוקד כוח חזק וסמכותי בקרב הקהילה היהודית בעיר , לא היה אפשר לטפל ביעילות בבעיותיה של האוכלוסיה האזרחית בעת המלחמה , לרבות בעיית הפליטים . אין פירושו של דבר שלא נעשו נסיונות להתמודד עם בעיה זו . 'משמר העם' היה הגוף הראשון שהקים מסגרת לטיפול באוכלוסיה בעת חירום , שבועות אחדים לפני שהמלחמה פרצה . מסגרת זו , 'המחלקה לעזרה סוציאלית לאוכלוסיית העיר בימי חירום , ' לא היתה גוף יעיל . הפליטים העדיפו לפנות אל המוסד האזרחי והמוכר , ועד הקהילה . ועד זה הקים עם פרוץ הקרבות 'ועדת מצב , ' שנועדה לטפל בבעיות שנוצרו בזמן המלחמה , וכן ועדה מיוחדת לעניין שיכונם של פליטים , אך העדר סמכויות מתאימות ומחסור באמצעים הגבילו את פעולתן של הוועדות וגם בהן הפליטים לא היו יכולים למצוא עזר רב . המנהיגות הלאומית היתה ערה לבעיות אלו , ובמחצית ינואר 1948 הוקם בירושלים גוף מטעם הסוכנות היהודית בשם 'ועדת המוסדות , ' שהיתה אמורה לרכז את הטיפול בהן . בראשה עמד דב יוסף , שהיה יועצה המשפטי של הסוכנות , ועם חבריה נמנו יצחק בן צבי מטעם הוועד הלאומי , משה שפירא מטעם הסוכנות , וחיים סלומון , יושב ראש ועד הקהילה . קשיים שונים הכבידו על פעילותה , ורק מאפריל , עם מינויה של 'ועדת ירושלים , ' ניכרה בעיר מעורבות אפקטיבית של הדרג הלאומי בעניינים שאינם קשורים ישירות בניהול המלחמה . במצב עניינים זה נפל אפוא עיקר העול של הטיפול באוכלוסיה האזרחית על ועד הקהילה , ופעולותיו של מוסד חלש זה בחודשי המלחמה הראשונים היו במקרים רבים _בלתי מספיקות ולא יעילות . בעיית שיכונס של פליטי הקרבות היתה מן החמורות שניצבו בפני המערכת האזרחית בירושלים . פתרונה היה תלוי _בנביאי הדירות הפנויות בשטח שהיהודים שלטו בו . אמנם בעלי האמצעים מקרב הפליטים השתכנו זמנית בדירות ששכרו בעיר , אחרים מצאו מקלט אצל קרובי משפחה , ורבים שוכנו במבני ציבור , בעיקר _בבתי ספר ; אך ככל שהתארכה המלחמה נדרש פתרון של קבע ממצאי הדירות הפנויות . מצאי זה גדל מעט במשך החודשים הראשונים של הקרבות , לאחר שכ 5 , 000 יהודים נטשו את העיר . השימוש בדירותיהם לצורך שיכון פליטים חייב קבלת הסכמתם של הבעלים או הפקעה , והדבר היה כרוך בצעדים חוקיים ומנהליים שארכו זמן רב והיו קשים למוסד בעל יכולת מוגבלת כוועד הקהילה . מקור נוסף היה דירות שנטשו ערבים תושבי המובלעות הערביות בשטח היהודי . כבר
|
|