|
|
עמוד:38
השג ומגבלותיו שלושה רכיבים חשוכים ב'סעיף ירושלים' של החלטת העצרת מצביעים על ההשג הציוני : ( א ) ההחלטה ששיטת הבחירות למועצה המחוקקת של העיר תהיה יחסית ; ( ב ) ההחלטה על הקמת א 1 ט 1 נ 1 מיות לאומיות מוניציפליות בעיר ; ( ג ) עריכת _משאל עם בעיר לאחר עשר שנות שלטון בין לאומי . עם זאת , העצרת מצאה לנכון להדגיש , כי ההכרעה בדבר קבלת דעתם של אזרחי ירושלים בעקבות משאל העם תישאר בידי מועצת הנאמנות . אין מקום אפוא לסברה , כי הנהלת הסוכנות השלימה עם בינאום ירושלים רק בשל הסיכוי שנפתח בהחלטת העצרת כי _משאל העם יבטל בעתיד את השלטון הביךלאומי בעיר . מה היו , אם כן , הביטויים המעשיים להסכמה הציונית לוותר על שלטון יהודי בירושלים ? אפשר לטעון , כפי שחוקרים אחדים אכן טוענים , שההסכמה ההיא היתה טקטית בלבד ; דהיינו , היא נשענה על הנחה , כי הערבים ממילא לא יקבלו את החלטות העצרת , וכך , אם האו"ם לא יצליח לכפות בסופו של דבר את החלטת הבינאום על הערבים , לא תהיה בעתיד מניעה להכליל בתחומי המדינה היהודית את אזורי ירושלים המאוכלסים ברוב יהודי . כבר הבאנו לעיל את הטעם לדחיית הסבר זה ; זו היתה , כאמור , הסכמה כנה , שהובאה בה בחשבון האפשרות הממשית שהוויתור על שלטון יהודי בירושלים אכן יתגשם , לאחר שהאו"ם יאכוף את הבינאום . _על כל פנים , בךגוריון ושרתוק לא היו יכולים שלא להביא אפשרות זו בחשבון שיקוליהם . שלוש הדוגמאות הבאות יש בהן כדי לאשש הערכה C כבר _ב 9 בדצמבר , 1947 עוד לפני שהתגבש מצב המצור בירושלים , עזב בן גוריון את העיר , לאחר שעד אז ניהל ממנה את מרבית ענייני היישוב , כדי לנהל מתל אביב את המערכה הקרבה . זה לא היה עניין טכני בלבד . מדצמבר עיצבו את המדיניות הציונית בשאלת ירושלים אנשים שמקום מושבם היה תל אביב או ניו יורק ( מבחינות רבות שתי הערים הלו היו רחוקות מירושלים במידה שווה , ( ללא מגע קרוב עם הנעשה בעיר _ועל סמך שיקולים צבאיים כלל ארציים ושיקולים מדיניים _ביךלאומיים . אמנם בזמן המלחמה ביקר בן גוריון עצמו בירושלים לעתים מזומנות ( אחת לשבועיים לערך , ( אולם את החלטותיו החשובות בשאלה זו קיבל בשבתו בתל אביב . אל הדיונים בשאלת ירושלים הזמין בן גוריון בדרך כלל רק את אליעזר קפלן , גזבר הסוכנות , ואת גולדה _מאירסון ( מאיר , ( המנהלת בפועל של המחלקה המדינית . שהיו נציגיו הבכירים בעיר . חברי הנהלת הסוכנות הירושלמים נותרו בחורף של ראשית 1948 ללא תפקיד של ממש , ומכורח הנסיבות הם היו למביאי דברה של הקהילה המקומית לפני ההנהלה _בתל אביב . מצב זה עורר זעם רב בירושלים . באחד מביקוריו של בן גוריון בעיר הטיח בו חבר הנהלת הסוכנות מטעם 'המזרחי , ' הרב פישמן מימון , כי הוא מועל בתפקידו כיושב ראש ההנהלה כאשר הוא יושב בתל אביב ואינו מנהל את ענייני היישוב מירושלים . ראוי לציין כאן , כי לא נתקבלה כל החלטה פורמלית להעביר לתל אביב את ניהול _הבטחון ומדיניות החוץ , אך זו היתה המציאות מדצמבר 1947 ואילך . אמנם עם הזמן
|
|