|
|
עמוד:33
דלק מקור הכוח בעיר , החשמל והתחבורה , היה הדלק . הדלק הובל ברכבת ואוחסן במכלים שליד _תחנת הרככת , בתחום המושבה הגרמנית . צריכת הדלק של המאפיות לבדן , לאחר צמצום מספרן ( באפריל ) לכדי חמש מאפיות , היתה 15 טון לשבוע ( לפי מנת לחם ' / 3 - כיכר לנפש . (! צריכת חברת החשמל היתה 25 טון דלק ליום ( הפעלה רק _ל 18 שעות ביום . ( עד סוף פברואר 1948 קיבלה ירושלים כדי 80 % מצריכתה . הונהגה שיטת קיצוב לנפט צורכי בישול בלבד ( ללא חימום בחורף הירושלמי . (! באפריל הופסקו משלוחי הנפט בדכבת . במכלי חברת החשמל נותר בראשית מאי מלאי דלק לשלושה שבועות בלבד . ננקטו הצעדים הבאים ; הפעלת החשמל רק במשך 12 שעות ביממה ; ריכוז כל הדלק בבתים פרטיים ; איסור נסיעה ברכב פרטי ומוניות ן צימצום שירותי האוטובוסים עד להפסקתם ; בישול בתנורים מוסקי עץ במסעדות , וכדומה . מים בעיית המים היתה הקשה ביותר . החל משנת 1939 הפעילו הבריטים צינור מים בקוטר 16 אינץ , ' שהונח לאורך הכביש הראשי באורך של _כ 65 ק"מ _מראש העץ דרך שפלת לוד , עמק איילון , שער הגיא - לירושלים . לאורכו היו ארבע תחנות שאיבה - תל אפק , לטרון , שער הגיא וסאריס . בירושלים רוכזו המים בבריכת רוממה , שהכילה 20 , 000 מ"ק מים ( מנת מים למשך יומיים . ( הצינור סיפק כ 14-12 אלף מ"ק מים ליממה ( כ 110 ליטר לתושב . ( הבריכה , תחנות השאיבה ומקורות המים היו בשליטה ערבית . ברור היה כי פגיעה בצינור המים תביא לידי צימאון וחוסר מים , בעיקר בירושלים העברית . לערבים היתה אספקת מים ממקורות שונים ( בריכות שלמה ועין פארה בנחל קלט . ( כמו כן עמדו לרשותם 34 בורות מים גדולים _בהר הבית וכמה אלפי בורות בעיר הערבית , בקיבולת של _כ 500 , 000 מ"ק מים .
|
|