|
|
עמוד:3
שמעתי לא פעם על החטא הקדמון של שר הביטחון , אשר באילו מנע כיבוש ירושלים והארץ כולה . פלא שאין יודעים על חטא קדמון אמיתי , שאין איש יכול להכחיש אותו : החטא שבשנת 637 לא מנע _שר הביטחון או יהודי אחר כיבוש _ארץ ישראל על ידי עומאר , ובשנת - 1099 _על ידי _נושאי הצלב . כאחד היהודים אני מודה בחטא זה . מיום שעמדתי על דעתי ועיינתי בתולדות עמנו הגעתי לידי מסקנה , שלא הגויים אחראים על גלותנו וכל הכרוך בה — אלא אנו עצמנו , היהודים , בכל דור ודור . מה שעשינו בארץ בשבעים השנים האחרונות היינו יכולים לעשות — בתנאים הרבה יותר נוחים - בהרבה הזדמנויות אחרות במשך אלפיים השנים האחרונות . לא היה כל הכרח שארץ זו תהיה כל כך הרבה זמן בידי זרים . וכאחד היהודים אני שותף לחטא זה של גלותנו . אולם כיבוש הארץ _על ידי הערבים בשנת 637 לא נמנע , יכעבור ארבע מאות שנה ויותר נכבשה על-ידי הנוצרים ושוב נפלה בידי הערבים . וערב הקמת מדינת _ שראל השלישית עמדנו בפני מציאות נתונה ן הארץ היתה למעשה בידי הערבים , היישוב היהודי היה מיעוט מפוזר בחלקי ארץ שונים , ירושלים היהודית מנותקת מרובו הגדול של היישוב , והערבים עמדו לכלותנו ולהשמידנו . כל הדרכים בארץ היו בידי הערבים . גם כל הדרכים המובילות לירושלים היו בידי הערבים . וכוחות _היהגנה' - ורק הם ! - היו צריכים להגן על כל הנקודות ועל כל דרכי התחבורה , ועד 3 ו במאי לא נפלה ההתחלה נראתה מבטיחה : ירושלמים שמחים רכובים על משוריין בריטי , בעקבות החלטת האו ם מה29- בנובמבר 1947
|
|