|
|
עמוד:56
למנוע את הערבים מלהתפרץ לארבעת בתי הכנסת , שבהם היתה מרוכזת כאמור כמחצית האוכלוסיה האזרחית . מיד קמה בהלה גדולה . נכון שמאורעות המלחמה התחוללו בכל אותם שבועות מעל ראשי האזרחים והדי הקרבות נשמעו בבירור גם במרתפים אלו , אך כעת ראו הכל אתהעשן המיתמר והריחו את ריח אבק השריפה . תיאורו הדרמאטי של אהרן לירון , בספרו 'ירושלים העתיקה במצור ובקרב' מחזיר אותנו לאותם רגעים קשים : התושבים נתפסו מיד לבהלה רבה . כל הילדים רוכזו ליד ארון הקודש . הזקנים והזקנות פתחו את דלת הארון , זעקו בתחנונים אל ה' וקראו תהילים ו'סליחות' בצוותא . הנשים צעקו כל הזמן ... עד מתי תמשיכו להילחם . התחננו לפניהם התושבים , הלוא אתם כולכם פצועים . ... זקנות יצאו לדבר על לבנו ' היכנעו י למה לכם להמשיך ו הלא הערבים כבר כאן . ובהצביען על הבניין הסמוך צעקו למה נישחט !? כשירד הלילה , פסקו הערבים מהתקפתם . כהרגלם במשך כל ימי התקיפה כמעט , הם לחמו בעיקר בשעות היום , ובלילה התארגנו להמשך . את מקומם של כלי הירי תפס הרמקול המהדהד , שזה כמה לילות הלגיונרים , שהכריעו את גורל הרובע היהודי
|
|